הצנזורה הצבאית התערבה היום בידיעה שהגיעה לכתב הביטחון איתי בלומנטל ישירות מדובר צה"ל, כהודעה כתובה ורשמית. בלומנטל הגיב בחריפות וציין כי מדובר באירוע חריג שאינו זוכר לו תקדים: מקרה שבו הצנזורה מחליטה לחסום חומר שגוף צבאי רשמי כבר הוציא לתקשורת.
לדבריו, לא מדובר בשיחת רקע, לא בתדרוך לא רשמי ולא בנתון שהגיע ממקור אנונימי. מדובר בהודעה כתובה, שהופצה מיוזמת דובר צה"ל. עם זאת, הצנזורה הצבאית החליטה לעצור את פרסומה.
בלומנטל הבהיר גם את השורש המבני של הבעיה: הצנזורה הצבאית היא גוף צה"לי, אך אינה מתואמת עם דובר צה"ל. כלומר, יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל, וכתוצאה מכך נוצר מצב אבסורדי שבו ידיעה שאחד הגופים הצבאיים כבר אישר לפרסם, נעצרת על ידי גוף צבאי אחר.
"אני חושב שהצנזורה מתנהלת בצורה הזויה, אין עם מי לדבר", כתב בלומנטל, תוך שהוסיף בגילוי נאות כי זו אינה ביקורת מזדמנת אלא עמדה שגיבש לאורך זמן. לדבריו, "חייבים לעשות סדר עם התנהלות הצנזורה שאיבדה את זה".
מקרה כזה מעלה שאלות לא רק על אירוע בודד, אלא על הנוהל כולו. אם דובר צה"ל, שתפקידו לנהל את מדיניות המידע הצבאי מול התקשורת, מחליט להוציא הודעה רשמית, מה מסמיך את הצנזורה לבטל את ההחלטה הזו בדיעבד? מי מחליט בסוף מה מותר לפרסם, ועל פי אילו קריטריונים?
הצנזורה הצבאית פועלת מכוח חוק, ותפקידה המוצהר הוא למנוע פרסום מידע העלול לסכן חיי אדם או לפגוע בביטחון המדינה. אולם הביקורת של בלומנטל מכוונת לנקודה אחרת: חוסר תיאום בין גופים צבאיים שאמורים לפעול בתיאום. כאשר המצב מגיע למצב שבו דובר צה"ל ממסגר מידע כמתאים לפרסום, אבל הצנזורה חוסמת אותו, מדובר בכשל מנגנוני ברור.
בלומנטל הוא אחד הכתבים הוותיקים בתחום הביטחון בישראל. הביקורת שלו אינה מגיעה מעיתונאי שנחסמה לו ידיעה פעם ראשונה, אלא ממי שמכיר את המערכת מקרוב וטוען שמשהו בה השתבש. העובדה שהוא בחר לפרסם את המחאה שלו בפומבי, כולל הגדרת התנהלות הצנזורה כ"הזויה", מעידה על תסכול שחורג מהאירוע הספציפי.
נכון לפרסום כתבה זו, לא נמסרה תגובה רשמית מהצנזורה הצבאית או מדובר צה"ל. לא ידוע אם הידיעה שנחסמה תפורסם בסופו של דבר, ומה תוכנה.
השאלה שנותרת פתוחה היא האם מקרה זה יניע סדרי עדיפויות חדשים בתיאום בין הצנזורה לדובר צה"ל, או שיצטרף לרשימה ארוכה של תקלות שמטופלות בשקט ונשכחות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה