גבריאל מוקד, אחת הדמויות המשפיעות והסוערות בספרות העברית של המאה ה-20, הלך לעולמו ביום שישי לאחר התקף לב. הוא נפטר בבית החולים איכילוב בתל אביב בגיל 92. מוקד, מייסד כתב העת "עכשיו", מגלה יונה וולך ועורכם של מאות יוצרים, כונה על ידי חבריו "איש החרב" - ועד רגעיו האחרונים לא איבד את החדות שהפכה אותו למה שהיה.
"בצער רב אני נאלץ להודיע על פטירתו של מורי, רבי וידידי גבריאל מוקד - מעמודי התווך של הספרות העברית החדשה", כתב המשורר עודד כרמלי, שהיה לצידו ברגעיו האחרונים. "הייתי איתו ברגעיו האחרונים ואני יכול להעיד שבניגוד גמור לחייו, איש החרב מת מוות רך מאוד. יהי זכרו ברוך".
מוקד נולד באוגוסט 1933 בפולין בשם גבריאל מוּנְבֶז וגדל בוורשה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה נכלאה משפחתו בגטו ורשה. אביו, רופא במקצועו, בחר להישאר בגטו כדי לסייע ליושביו ולמארגני המרד, ונרצח שם על ידי הנאצים. מוקד ואמו, מגדלנה טייכנר, נמלטו מהגטו והסתתרו בעיר זאקופנה תחת זהות נוצרית עד תום המלחמה. ב-1946 עלו לארץ ישראל. את שמו העברי, מוקד, הציע לו לימים ידידו המשורר דוד אבידן.
בשנות ה-50 החל מוקד את דרכו הספרותית כסגנו של המשורר אלכסנדר פן, שערך את המוסף הספרותי של העיתון "קול העם". ב-1957 ייסד יחד עם ברוך חפץ ונתן זך את כתב העת "עכשיו", שנהפך לאחד הכלים הספרותיים המשפיעים ביותר בישראל. בין דפיו פרסמו את יצירותיהם הראשונות יונה וולך, יאיר הורביץ, מאיר ויזלטיר, אהרן אפלפלד ומאיה בז'רנו. מוקד ערך גם ספרים ליהודה עמיחי, ליונה וולך ואחרים, ופרסם עשרה ספרים פרי עטו.
המשורר נדב הלפרין ספד לו בדברים שמעלים את עוצמתו של מוקד כאיש ספרות: "הגיליונות הישנים של 'עכשיו' בעריכתו, שאותם הייתי מחפש בספריית בית אריאלה כנער, היו מופת של מסירות, רצינות ותשוקה - למילה העברית מחד ולספרות העולמית מאידך". הלפרין הוסיף שגם בשנים הקשות, מוקד "היה חי להפליא - חי מפני שזכה לכמה שעות של מים חיים מן המעיין הנובע של נחמתו: ויכוחים על ספרות".
מוקד היה גם אקדמאי. הוא עשה דוקטורט ופוסט-דוקטורט באוניברסיטת אוקספורד, ופרסם בהוצאתה ספר על הפילוסוף האירי ג'ורג' ברקלי. הוא לימד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת בן-גוריון, שם היה פרופסור אמריטוס במחלקה לפילוסופיה. במקביל הוציא לאור את כתבי העת "תל אביב ריוויו" ו"ג'רוזלם ריוויו", שתרגמו משוררים עבריים לאנגלית.
חייו האישיים לא היו קלים. ב-1984 נרצחה אמו בדירתה בתל אביב במהלך שוד. מוקד היה נשוי שלוש פעמים: בשנות ה-60 למשוררת עפרה שונית, אמה של המוזיקאית ענבל פרלמוטר; לאחר מכן לסופרת ועיתונאית דניאלה שמי; ולבסוף לפרופסור טובה רוזן, ראש החוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. לשניים נולדו שני בנים, אורן ויונתן.
מוקד היה גם דמות שנויה במחלוקת. בין 2001 ל-2004 שימש יושב ראש אגודת הסופרים העבריים, ובדצמבר 2006 הוגש נגדו כתב אישום בחשד למעילה בכספי האגודה. ב-2008, אחרי הסדר טיעון, תוקן האישום להפרת אמונים בתאגיד, ומוקד נידון למאסר על תנאי וחויב בהשבת כספים שקיבל שלא כדין. בשנים האחרונות הידרדר מצבו הכלכלי, שקע בחובות, ואף עמד בפני פינוי מדירתו בתל אביב. כמעט 3,000 איש חתמו על עצומה נגד הפינוי. "ביקשו ממני שאשלם ואמרתי שאשלם", סיפר מוקד, "ואז הגישו דרישת פינוי, רצו שאהיה ברחוב".
בשנת 2014 גולמה דמותו בסרט "יונה" בבימוי ניר ברגמן, המבוסס על ביוגרפיה של המשוררת יונה וולך. את דמותו גילם שלום מיכאלשווילי. מוקד פרסם לאורך השנים מאמרים גם בעיתון הארץ, ובכתיבתו יצא נגד הימין ונגד השמאל הרדיקלי כאחד.
עולם הספרות והתרבות בישראל מתאבל על אחד הקולות הביקורתיים, התובעניים והנדירים שהכיר.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה