פרופסור להמשפטים: משפט נתניהו הפך כמו משפט דרייפוס - לקרב על עתיד המדינה

פרופסור למשפטים השווה בין משפט דרייפוס, שהזעזע את צרפת לפני יותר ממאה שנה, לבין משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, וטען כי בשני המקרים השאלה המשפטית האמיתית הפכה למשנית. לדבריו, הדיון הציבורי עבר מהראיות הפרטניות לוויכוח על דמות החברה ועל המאבק על ההגמוניה.

פרופ' משה כהן-אליה כתב כי חרף ההבדלים העצומים בין שתי הפרשות, קיים בהן מכנה משותף מהותי. "בשני המקרים, בשלב מסוים הציבור חדל להתווכח על הראיות והחל להתווכח על השאלה איזו הגמוניה תשלוט במדינה," קבע. לדבריו, זו הסיבה שמשפטים מסוימים הופכים לאירועים היסטוריים שכבר אינם עוסקים רק בנאשם אלא בדמותה של החברה כולה.

על פרשת דרייפוס עצמה ציין כהן-אליה כי צרפת של סוף המאה ה-19 הייתה חברה מקוטבת עמוקות. מצד אחד ניצבו הצבא, הכנסייה ומערכת המשפט. מצד שני צמח מחנה רפובליקני וליברלי שביקש לעצב מחדש את המדינה. פרשת הקצין היהודי אלפרד דרייפוס, שהואשם בריגול לטובת גרמניה, הפכה לנקודת המבחן של אותו מאבק. "הוויכוח האמיתי כלל אינו על דרייפוס," כתב, "צרפת התחלקה לשני מחנות" עד שכונתה "שתי צרפת".

כהן-אליה הדגיש כי המשפט, שנמשך 12 שנים, כלל ניסיונות לגלגל על דרייפוס פרשת ריגול חמורה תוך שחיתות של מערכת המשפט. בסופו של דבר זוכה דרייפוס בשנת 1906, אך רק לאחר שכבר התקבל חוק הפרדת הדת והמדינה ב-1905. "הזיכוי הגיע רק לאחר ניצחון ההגמוניה החדשה," כתב. הוא הוסיף פרט מפתיע: אפילו אנטישמים תמכו בדרייפוס, לא בשל גורלו האישי אלא מתוך התנגדות להגמוניה הישנה.

לגבי ישראל, כהן-אליה טען כי מתרחש בה בעשורים האחרונים תהליך עמוק של חילופי הגמוניה. ההגמוניה הישנה, שהוא מגדיר כקבוצה דומיננטית כלכלית ותרבותית, ממשיכה להחזיק לדבריו במוקדי כוח כמו מערכת המשפט, התקשורת, האקדמיה וחלקים מהפקידות הבכירה. מולה ניצבות קבוצות גדולות יותר מבחינה דמוגרפית, המזוהות ברובן עם הימין הפוליטי. בתוך מאבק זה, לדבריו, הפך נתניהו לסמל מובהק.

כהן-אליה לא חסך ביקורת ישירה על התיקים נגד נתניהו. "ככל שנקף הזמן השתכנעתי שאנחנו מצויים בפארסה ראייתית," כתב. לדבריו, תיק 4000 נשחק דרמטית, איש כבר אינו מדבר על תיק 2000, וממה שנותר מתיק 1000 לא מעמידים, לדעתו, ראש ממשלה מכהן לדין פלילי. הוא ציין כי משפט נתניהו אינו עוסק במזימה של קושרים בוגדים כפי שהיה בפרשת דרייפוס, אלא סביר יותר שמדובר ב"התלהבות יתר של גורמים במערכת שביקשו לסכל את ראש הממשלה הפופולרי ביותר בתולדות ישראל".

כהן-אליה ציין כי לאחרונה שוחח עם משפטנים מהמרכז-שמאל שמעולם לא הצביעו למפלגות הקואליציה, וגם הם הודו בפניו כי הגשת תיק פלילי נגד ראש ממשלה מכהן על בסיס כה רעוע הייתה לדעתם טעות קשה. להערכתו, הסיבה ברורה: נתניהו אינו רק פוליטיקאי אלא המנהיג שסביבו נבנה הגוש הלאומי מאז 2009, ורבים בהגמוניה הישנה מקווים שללא נתניהו ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור.

בהקשר רחב יותר הצביע כהן-אליה על תופעה עולמית. לדבריו, ככל שהקיטוב הפוליטי גובר בעולם כך גובר גם הפיתוי להשתמש במערכות התביעה והמשפט ככלי במאבקי כוח. הוא ציין כי דונלד טראמפ רואה את מארין לה פן בצרפת, את ז'איר בולסונרו בברזיל ואת נתניהו בישראל כחלק מאותה תופעה. כהן-אליה הסתייג מעצם ההשוואה אך ציין כי קשה להתעלם מכך שביותר ויותר מדינות המאבק על ההגמוניה עובר דרך בתי המשפט.

משפט נתניהו נמצא בשלבים מתקדמים, כשצפויה עדיין שמיעת עדים ופרשת ההגנה, ובהינתן ריבוי הפרשנויות הציבוריות הנלוות לו, נראה כי הוויכוח על משמעותו המוסדית והפוליטית ילך ויתעצם בחודשים הקרובים.