מערכת חדשה לאיתור ויירוט רחפני נפץ הוכנסה לניסוי מבצעי בגבול לבנון. הרמטכ"ל אייל זמיר ביקר ביום שישי בגבול וחשף כי פתרונות טכנולוגיים להתמודדות עם האיום נמצאים בשלבי פיתוח והטמעה בשדה הקרב. חלק מהאמצעים כבר פועלים בכמה אזורים לאורך קו העימות.
גורם ביטחוני מסר כי ההתקדמות בתחום ניכרת: "בתוך כמה שבועות יהיה פתרון לשלב הקריטי של גילוי רחפני הנפץ וחיבור להתרעה. זה מתקדם משמעותית". לדבריו, פתרון כזה יספק התרעה מספקת לאנשים להגיע למרחב מוגן לפני שהרחפן מגיע לטווח פגיעה.
לצד מערכות הגילוי, צה"ל ממשיך לפעול לשיפור יכולות היירוט. על פי ההערכות במערכת הביטחון, הכוחות בשטח מצליחים כיום ליירט כ-70 אחוזים מרחפני הנפץ הפועלים בזירה. עם זאת, גורמים ביטחוניים מדגישים שהיירוט וההתרעה הם כלים משלימים בלבד: "הפתרון האמיתי והחשוב הוא התקפה. פגיעה במחבלים, בפיקוד ושליטה ובאמצעים".
בד בבד עם פיתוח מערכות היירוט, צה"ל הגביר משמעותית את השימוש ברשתות מיגון פיזיות כדי להגן על לוחמים בקו העימות. עד כה נפרסו בשטח יותר מ-250,000 מטר רבוע של רשתות, וקודם לכן אושר רכש נוסף של כ-280,000 מטר רבוע. צה"ל פנה למספר ספקים ממדינות באירופה כדי להגביר את קצב העברת הרשתות ללוחמים בלבנון ובגבול.
מעבר לרחפנים הנוגעים ישירות לגבול הצפון, איום הרחפנים כבר מצית דיון אסטרטגי רחב יותר. מומחים מציינים כי הבעיה היסודית היא האסימטריה הכלכלית הקיצונית: רחפן נפץ איראני מסוג שאהד עולה לתעשיות בטהרן כ-30,000 דולר בלבד, ורחפנים קטנים יותר נרכשים באלפי דולרים בודדים. לעומת זאת, יירוטם נעשה לעיתים באמצעות טילים שעולים מאות אלפי דולרים ואף יותר ממיליון דולר ליחידה.
בדיוק לאתגר הזה מנסה צבא ארה"ב לתת מענה. הצבא האמריקאי בוחן מערכת הגנה אווירית ניידת הקרויה "מאדיס", שתרגלה לאחרונה בפיליפינים מול חופי הים הסיני הדרומי. המערכת מבוססת על שני כלי רכב טקטיים קלים: על אחד מותקן מכ"ם מתקדם לאיתור מטרות מעופפות, והשני נושא טילי סטינגר לצד אמצעי לוחמה אלקטרונית וחסימת תדרים. שני הרכבים חמושים גם בתותחים ובמקלעים, כדי לאפשר למפקדים בשטח לבחור במענה הכלכלי ביותר לאיום שבפניו הם עומדים.
החידוש המרכזי במערכת הוא שימוש בפגזים מיוחדים בקוטר 30 מ"מ המצוידים במרעום קרבה. הפגז מזהה את המטרה ומתפוצץ כאשר הוא מתקרב אליה, מבלי שנדרשת פגיעה ישירה מדויקת. לפי ההערכות, גם אם נדרשים חמישה פגזים כדי להפיל רחפן אחד, העלות הכוללת של היירוט תעמוד על כ-11,250 דולר בלבד. זאת לעומת טיל סטינגר העולה כ-430,000 דולר, וטילי אוויר-אוויר מתקדמים המגיעים למחיר של כמיליון דולר ליחידה.
גם הפתרון האמריקאי הזה אינו חף מאתגרים. המעבר לתחמושת תותחים מציב בפני תעשיות הביטחון קושי לוגיסטי: ייצור המוני של פגזים עם מרעומי קרבה אלקטרו-מכניים מדויקים דורש תשתית תעשייתית שאינה קיימת בהיקף מספק. חברות כמו נורת'רופ גרומן, שזכתה לאחרונה בחוזה של יותר מ-200 מיליון דולר מהצבא האמריקאי, וחברת L3Harris, כבר החלו להשקיע משאבים בהרחבת קווי הייצור כדי לעמוד בזינוק הצפוי בביקוש.
בתרגיל האחרון בפיליפינים נעשה שימוש בתותח ה-30 מ"מ ובפגזי הקרבה נגד מטרות גדולות יותר, בעוד המקלע המשני הופעל נגד רחפנים קטנים. השימוש בטילי הסטינגר היקרים נשמר כמדרגת תגובה אחרונה. הפרדת המדרגות הזו מבטאת את הרעיון המרכזי שמאחורי המערכת: לא להפעיל כלי יקר כאשר כלי זול יכול להספיק.
בישראל, מומחים מדגישים כי בהיעדר פתרון טכנולוגי מושלם, השאלה האסטרטגית האמיתית היא שאלת השטח. כל עוד חיזבאללה שולט בדרום לבנון ומחזיק ביכולת ייצור ופריסה של רחפני נפץ, כך הטענה, ההתרעה והיירוט יישארו ערובה חלקית בלבד.
בשבועות הקרובים צפויים להתקבל תוצאות ראשוניות מהניסויים המבצעיים של מערכות הגילוי בגבול לבנון, בעוד הצבא האמריקאי ממשיך לפתח ולתרגל את מערכת "מאדיס" לקראת פריסה מבצעית רחבה יותר.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה