ועדת הבחירות: קיש, זוהר, רגב ולוין צילמו תעמולה בלשכותיהם - יסירו את הסרטונים

ארבעה שרי ליכוד בכירים נדרשו להסיר סרטוני תעמולה שפרסמו בטיקטוק, לאחר שיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, קבע כי הסרטונים צולמו בלשכותיהם הרשמיות תוך שימוש אסור בנכסי ציבור. ההחלטה ניתנה ב-31 במאי 2026 וחלה על שר החינוך יואב קיש, שר התרבות מיקי זוהר, שרת התחבורה מירי רגב ושר המשפטים יריב לוין.

צילום: יריב לוין

העתירות הוגשו על ידי עורך הדין ורואה החשבון ירון מאירי, שטען כי השרים ניצלו את לשכותיהם, את סמלי המשרדים ואת מעמדם הרשמי כדי לפרסם תוכן פוליטי. סולברג קיבל את הטענה במלואה וקבע עיקרון ברור: לשכת שר היא נכס ציבורי, ולכן אסור לצלם בה תעמולת בחירות.

מה בדיוק עשה כל שר? קיש תקף את ראש עיריית תל אביב-יפו והבטיח להמשיך לחזק את היהדות במערכת החינוך. זוהר הגיב לביקורת שהוטחה בו בסוגיית סרטים נגד חיילי צה"ל. רגב הציגה הישגים בתחבורה הציבורית, נסיעות ללא תשלום לחיילים משוחררים והבטחה להוזיל כרטיסי טיסה. לוין תקף את היועצת המשפטית לממשלה ואת בית המשפט העליון, הציג מהלכים בתחום המשפט והתייחס למינוי ראש השב"כ.

השרים והליכוד טענו בדיון כי המפלגה כלל אינה מעורבת בהפקת הסרטונים, וכי צילום בלשכה אינו שימוש אסור בנכסים ציבוריים. עוד טענו שהסרטונים אינם כוללים קריאה מפורשת להצביע ולכן אינם בגדר תעמולת בחירות. סולברג לא התרשם. הוא קבע שאין צורך בקריאה מפורשת - מספיק שמטרת הסרטון המרכזית היא להשפיע על ציבור הבוחרים. "הבוחר - עיניו בראשו", כתב סולברג, והוא מבין מה המשמעות האלקטורלית של פרסומים כאלה.

בנושא דגל המדינה והתואר "שר" - סולברג דווקא הבחין: שימוש בתואר "שר" או "שרה" אינו אסור, ואף דגל המדינה אינו נחשב נכס ציבורי לעניין זה. הבעיה היא המקום, לא השם. הסרטונים עצמם הם שבעיה, לא העובדה שמדובר בשר ממשלה.

גם טענת השיהוי שהעלו השרים נדחתה. סולברג קבע שכל עוד הסרטונים זמינים לצפייה בחשבונות הטיקטוק, הפגיעה נמשכת - ואין שיהוי.

משרדי הממשלה עצמם, יחד עם היועצת המשפטית לממשלה, תמכו בעמדת העותר בדיון וטענו כי הסרטונים נועדו להשפיע על ציבור הבוחרים. זה לא בכל יום שהממשלה לוחמת נגד שריה שלה בפני ועדת הבחירות.

הקנסות חולקו בהתאם לכמות הסרטונים: 2,500 שקל על הסרטון של קיש, 2,500 שקל על הסרטון של זוהר, 9,000 שקל על ארבעת סרטוני רגב, ו-11 אלף שקל על ששת סרטוני לוין - שהיה הפעיל ביותר מבין השרים. גם הליכוד עצמו חויב בהוצאות.

מקרה נפרד עלה ביחס לשר דוד אמסלם - העתירה נגדו נמחקה לאחר שהתברר כי הסיר את הסרטונים לפני שההכרעה ניתנה. אבל גם זה לא עזר לו לגמרי: הוא וליכוד חויבו בכל זאת ב-2,000 שקל הוצאות.

העותר ביקש ללכת רחוק יותר ולחייב את ועדת הבחירות להוציא צו כללי שיאסור פרסומים דומים בעתיד ויחייב את הליכוד לפקח על שריו. סולברג דחה את הבקשה וקבע שזו למעשה דרישה להורות למשיבים לציית לחוק - דבר שמובן מאליו ממילא.