הדולר ממשיך לאבד גובה מול השקל, וביום שלישי השבוע צנח לראשונה מתחת לרף 2.8 שקלים. בד בבד, ארגון ה-OECD פרסם דוח תחזית עולמי המוריד את צמיחת ישראל ל-3.3% בשנת 2026 ומזהיר מפני גירעון ממשלתי של 5.3% תוצר, זאת בשנה הרביעית ברציפות שבה הגירעון עובר את רף ה-5%. התמונה שמתקבלת היא מורכבת: משק המציג עמידות מרשימה, אך גם שחיקה עמוקה ביכולת הפיסקלית להתמודד עם משברים עתידיים.
יניב בר, ראש תחום כלכלה בבנק לאומי, מסביר כי פער הריביות בין ישראל לארצות הברית אינו הגורם הקובע את שער החליפין. "כשמסתכלים על המודלים ובוחנים את ההתחזקות המואצת של השקל בשנה האחרונה, אנחנו מגלים שהמשפיעים העיקריים הם מדדי המניות בחו"ל, ספציפית בארצות הברית, וההתנהגות של המוסדיים", אמר בר. גופים מוסדיים המנהלים נכסים בהיקף של כ-3 טריליון שקל שואפים לשמור על שיעור חשיפה קבוע למטבע חוץ, ולכן עם עלייה במדדי המניות הם מוכרים דולרים וקונים שקלים, מה שמוזיל את מחיר הדולר. יתר על כן, לדברי בר, המוסדיים אף מקטינים את שיעור חשיפתם למטבע חוץ, מה שמצביע על הערכתם כי מגמת ייסוף השקל תימשך.
מגמת ייסוף השקל אינה חדשה. לפי בר, מדובר בתהליך של 15 עד 20 שנה הנובע מגורמים בסיסיים: השקעות זרות הנכנסות לישראל, עודף קבוע בחשבון השוטף ושיפור מתמיד ברמת הסיכון. לכך מתווסף גורם גלובלי, שמו דונלד טראמפ. "המעמד של הדולר השתנה מאז תוכנית המכסים. המדיניות של הממשל, האי-ודאות, חוסר העקביות, השפיעו על אמון המשקיעים בדולר", מסר בר, אם כי הוסיף כי הדולר עדיין משמש בהפרש גדול כמטבע הרזרבה המוביל. לאן הדולר הולך מכאן? "מכלול הגורמים פועל להמשך התחזקות השקל לפחות בטווח הקרוב, יכול להיות שבקצב איטי יותר ממה שראינו עד עכשיו", העריך בר.
השאלה המרכזית בשוק היא האם בנק ישראל יתערב. הבנק הוריד השבוע את הריבית ל-3.75%, אך הצעד לא עצר את ירידת הדולר. לפי בר, הסיטואציה הנוכחית שונה מהתקופות הקודמות שבהן התערב הבנק, מפני שהריבית הריאלית של בנק ישראל כיום היא מהגבוהות בעולם המפותח. "ייתכן שאנחנו עומדים בפתחו של מהלך יחסית מהיר בריבית", אמר בר, אך הוסיף שאי אפשר לדעת מראש מהי נקודת השפל שתגרום לבנק לשנות כיוון.
קול אחר לחלוטין נשמע בכתב דעה שפורסם ודרש כי בנק ישראל יפחית את הריבית באופן דרמטי, בשיעור של 0.5% עד 1%, כדי לעצור את צניחת הדולר. הכותב הזכיר כי נגיד בנק ישראל לשעבר דוד קליין שינה את הריבית פעם אחת ב-2%. לצד זאת הוצע לבחון הפרטה של עסקות גידור המטבע של המוסדיים, ויצירת מסלול ישיר לחברות ההייטק לתשלום מס דולרי בלי להמיר לשקלים. הטענה המרכזית היא שכאשר גופי החיסכון גדולים על המשק ויכולים להשפיע דרמטית על שוק המטבע, המדינה מחויבת להתערב.
עבור ענף ההייטק, ייסוף השקל מציב אתגר ממשי. לפי בר, חברות ההייטק מפסידות בצד ההכנסות ואינן מרוויחות בצד ההוצאות, כי הן פחות נשענות על יבוא. "עלות העסקת העובדים כל הזמן עולה והפער מצטמצם אל מול מדינות אחרות, בדגש על ארצות הברית. אלו אתגרים שיצטרכו להתמודד איתם כעת", אמר בר. מנגד, יבואנים נהנים מהסיטואציה אך שחר תורג'מן, נשיא איגוד לשכות המסחר, ציין בכנס כלכלי כי עלויות הממשלה קזזו את היתרון: "המע"מ עלה ב-1%, הארנונה עלתה ב-7%, שכר המינימום עלה ב-9%, חשמל 6%".
ה-OECD מוסיף שכבה נוספת לתמונה. הדוח מצביע על כך שתחזית הצמיחה של 3.3% לשנת 2026 נמוכה בכחצי אחוז מתחזית בנק ישראל שגובשה בסוף מרץ, ומשקפת את השפעת הלחימה מול איראן ובלבנון. הגירעון הממשלתי צפוי לעמוד על 5.3% תוצר השנה, ויחס החוב-תוצר יזנק ל-71%, לעומת 60% בלבד בשנת 2022. הורדת הגירעון ל-4.2% חזויה רק לשנת 2027, ובתנאי שהוצאה ביטחונית תרד וגביית המסים תישאר חזקה. ה-OECD מוסיף כי בתרחיש של שיבוש ממושך, הצמיחה העולמית עלולה לצנוח לרמות המאפיינות מיתונים גלובליים גדולים.
פרופ' קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל לשעבר, הציגה בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה בירושלים תמונה חדה: "התוצר הנוכחי נמוך ב-5.5% ממה שהיה אמור להיות ללא המלחמה, התוצר העסקי נמוך ב-6.5%, והצריכה הפרטית נמוכה בכ-10.5% ממה שהיא הייתה אמורה להיות ללא המלחמה". פלוג תקפה את תקציב 2026 וטענה כי הוא "לא התעלה לגודל השעה". ההוצאה האזרחית ירדה ל-63% בלבד מסך התקציב, בעוד תקציב הביטחון קפץ מ-4.6% ל-8.8% מהתוצר. ההוצאות האזרחיות נמוכות בכ-220 מיליארד שקלים מהממוצע השנתי ב-OECD. "אם תקציב הביטחון יהיה לפי התוואי הנוכחי תוך עמידה בכלל ההוצאה, נגיע להוצאה האזרחית הנמוכה ב-OECD ביחס לתוצר", אמרה פלוג.
פלוג הציעה ירידה הדרגתית ביחס החוב-תוצר ל-65% בתוך עשור, קצב איטי פי שניים מזה שהציע האוצר, כדי לאפשר הגדלת ההוצאה האזרחית. לצד זאת היא קראה להעלאה הדרגתית של נטל המס, לקיצוץ תקציבים הנוגדים השתלבות בשוק העבודה, ולמעבר לתקצוב אוניברסלי ולא קואליציוני. היא ציינה כי הכספים הקואליציוניים עמדו בתקציב 2026 על כ-5 מיליארד שקלים, ומהם כ-300 מיליון שקלים הועברו מכספים קואליציוניים לבסיס התקציב. "5 מיליארד שקלים הם העלות של מיגון כל המרכזים הרפואיים בארץ", אמרה. נגדה יצא פרופ' אבי שמחון, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, שאמר: "אני מתנגד להעלאת מסים בצורה נחרצת. אני בטוח שאפשר לקחת הרבה יותר סיכונים ולהוריד מסים".
הדיון סביב מדיניות הריבית, שער הדולר והגירעון צפוי להחריף ככל שישראל מתקרבת לתקופת בחירות. ה-OECD ובנק ישראל מסכימים בנקודה אחת: ישראל זקוקה ל"כריות" פיסקליות רחבות יותר בגלל סביבתה הביטחונית החריגה. כלכלני הארגון ממליצים לישראל לצמצם הוצאות כשהתנאים יאפשרו ולשמר את צעדי גביית ההכנסות שנכללו בתקציב 2025. השאלה הפתוחה היא האם הממשלה שתיבחר תמשיך לבנות את הרזרבות הפיסקליות, או שתנצל את הצמיחה הצפויה ב-2027 כהצדקה להמשיך בגירעונות מבניים גבוהים.
ישראל נמצאת בנקודת החלטה: ייסוף השקל והצמיחה הצפויה יוצרים חלון הזדמנויות לשיקום הכריות הפיסקליות, אך לחצים פוליטיים ותקציביים מקשים על מימוש חלון זה לפני הבחירות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה