איראן לא מחזיקה רק בטילים. היא מחזיקה זירות כבנות ערובה. כך עולה מהדיווחים על הדיון שנערך בקבינט המדיניביטחוני, שבו הופנתה עיקר תשומת הלב לא לאיראן עצמה אלא לצפון - לזירה הלבנונית ולמה שמסתמן שם כניסיון שיטתי של טהרן לשנות כללי משחק.
בדיון ציינו שרים כי ישראל הצליחה להעביר מסר הרתעתי לאיראן מבלי להיות מי שמסכלת את המאמצים המדיניים שמוביל טראמפ. אבל ההקלה הייתה חלקית. עיקר הדאגה הופנתה למה שאיראן מנסה לבנות עכשיו: מצב שבו כל פעולה ישראלית משמעותית בלבנון תוביל לאיום או לתגובה איראנית ישירה. השרים הזהירו שמהלך כזה נועד לחבר מחדש בין שתי הזירות ולצמצם את חופש הפעולה של ישראל מול חיזבאללה.
הלוגיקה האיראנית ברורה: חיזבאללה הוא הקלף המרכזי של טהרן בציר השיעי. הוא אינו רק ארגון חמוש אלא נכס מדיני, מאגר כוח, והמחאה פתוחה שטהרן יכולה להציג בכל עת. כל פגיעה ישראלית בחיזבאללה מוצגת על ידי איראן כפגיעה בה עצמה, וזה מה שמאפשר לה לדרוש זכות תגובה. המסר לממשלת לבנון הוא חד: אל תדמיינו ריבונות מלאה בלי הסכמת חיזבאללה ובלי אישור מטהרן. לבנון, מבחינת איראן, אינה מדינה שיש לשחרר אלא פיקדון שנועד להבטיח את כוחו של המשטר.
בלבנון עצמה מסתכלים על הסבב האחרון אחרת. מקור ממשלתי לבנוני אמר לעיתון לבנוני כי "ההתפתחויות הצבאיות של היומיים האחרונים סיכלו למעשה את ניסיונה של איראן לקשר ישירות את הזירה הלבנונית למשוואת ההרתעה בין טהרן לתל אביב. המציאות בשטח וההתערבות האמריקנית הישירה קבעו מחדש כללי פעולה שונים לחלוטין מאלו שאיראן ביקשה". לדבריו, המשוואה של תקיפת הדאחיה בביירות מול תקיפה איראנית לעבר ישראל - קרסה.
מקור מדיני לבנוני בכיר הוסיף כי מאחורי חילופי האש הסתתרו שיקולים כלכליים רחבים: "טהרן שאפה, באמצעות סבב הלחימה הראוותני, להשיג מטרות שחורגות מהממד הצבאי הישיר - ובראשן ניסיון לדחוף את הממשל האמריקני לשקול מחדש את החרפת המצור שהוטל על נמלי איראן". לפי אותו מקור, טהרן ניסתה גם לרכך את העמדה האמריקנית בנוגע לכספים האיראניים שהוקפאו בחו"ל, ולהעביר מסר לקהילה השיעית בלבנון שאיראן מגינה עליה. אלא שלדבריו, "התוצאות היו מנוגדות לחלוטין לציפיות האיראניות. וושינגטון לא הראתה שינוי במדיניותה או ברמת הלחץ הכלכלי".
במקביל לדיונים המדיניים, צה"ל הגביר באופן שיטתי את תקיפותיו בכפרים בדרום לבנון עם כניסתה לתוקף של הפסקת האש בין איראן לישראל. לפי דיווחים, הכוונה הייתה לשלוח מסר לטהרן ולקהילה הבין-לאומית: האזורים שמדרום לנהר הליטאני נמצאים מחוץ לתחום של כל הסדר אזורי פוטנציאלי, והפעילות הקרקעית מתנהלת באופן עצמאי מכל הסכם.
בדיון הקבינט נשמעו גם קריאות להחרפת הפעילות נגד חיזבאללה ולהגדלת מלאי החימושים של צה"ל. ההערכה שחזרה בדיון: העימות הבא בצפון הוא עניין של זמן. השאלה שנותרת פתוחה היא עד כמה יאפשר טראמפ לישראל להמשיך לפעול בחופשיות בלבנון. בירושלים יראו בחופש פעולה מול חיזבאללה הוכחה לכך שהמשוואה האיראנית נבלמה; הגבלות חדשות, לעומת זאת, ייתפסו כהישג איראני.
הנשיא הלבנוני ג'וזף עאון אמר למעשה בגלוי מה שרבים בלבנון מבינים בשקט: איראן משתמשת בלבנון ככלי מיקוח מול ארצות הברית. הסכנה שעולה מהדיון בקבינט היא שאם השיטה הזו תתקבל בשטח, כל הסדר עתידי לא יחליש את האחיזה האיראנית - הוא רק ילמד את טהרן שכל עוד מרחיבים את רשימת בנות הערובה, תנאי העסקה משתפרים.
המגעים בין ירושלים לוושינגטון בשאלת חופש הפעולה בלבנון צפויים להמשיך בימים הקרובים, כשתשובתה של וושינגטון תקבע במידה רבה האם המשוואה האיראנית אכן קרסה - או שמא היא רק השתנתה.
על רקע זה, סקר חדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שנערך בין ה-31 במאי ל-5 ביוני 2026 במסגרת מדד הקול הישראלי לחודש מאי, מגלה כי האמון של הציבור היהודי בנשיא טראמפ התרסק. שיעור היהודים הסבורים שביטחון ישראל הוא שיקול מרכזי אצל טראמפ צנח מ-64% במרץ ל-41% בלבד - השיעור הנמוך ביותר מאז החל המכון לבדוק את השאלה הזו בנובמבר 2024.
הירידה חדה בכל המחנות הפוליטיים. בשמאל עמד הנתון על 34.5% במרץ ועכשיו הוא עומד על 25.5% בלבד. במרכז הירידה מחרידה אף יותר: מ-62% ל-32%. גם בימין, שם נהנה טראמפ היסטורית מהתמיכה הרחבה ביותר, נפל הנתון מ-70% ל-48%. בעבר נחשב טראמפ בעיני רוב הציבור היהודי כמגן ישראל מובהק. היום, לפי הסקר, מעמדו בסוגיה זו כבר אינו מוסכם.
בסקר השתתפו 603 מרואיינים בעברית ו-150 מרואיינים בערבית, מדגם מייצג של האוכלוסייה בגילי 18 ומעלה. הסקר נערך על ידי מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות, בהובלת פרופ' תמר הרמן, ד"ר ליאור יוחנני וירון קפלן. ממצאיו מצביעים על תמונה שונה בתכלית בקרב האוכלוסייה הערבית: דווקא שם נרשמה עלייה חדה, מ-43% ל-59%, בשיעור המסכימים שביטחון ישראל הוא שיקול מרכזי אצל הנשיא האמריקאי.
גם בסוגיית איראן התמונה עגומה. כאשר נשאלו על הסכם אפשרי בין ארצות הברית לאיראן, 56% מהנשאלים מעריכים שהוא יכלול סעיפים שימנעו המשך פיתוח נשק גרעיני. אבל רק 32% סבורים שהסכם כזה יחסל את איום הטילים הבליסטיים, ורק 28% מעריכים שהוא יוביל להחלשת משטר האייתולות. לשם השוואה, בחודש מרץ, בעיצומו של מבצע "שאגת הארי", כשני שלישים מהנשאלים עדיין האמינו שניתן להשיג את כל המטרות הללו.
חוסר שביעות הרצון מהתנהלות הממשלה מול איראן משותף לכל הצבעים הפוליטיים. על השאלה אם סיום המלחמה בתנאים הנוכחיים מתאים לאינטרסים הביטחוניים של ישראל, 57.5% מכלל המדגם ענו בשלילה. הנתון זהה בכל המחנות היהודים: בשמאל רק 30% סבורים שהתנאים הנוכחיים מתאימים, במרכז 26.5% ובימין 29.5%. כלומר, פחות משליש בכל מחנה פוליטי מרוצה מהדרך שבה נסגרת המלחמה מול טהרן.
הביקורת על ההתמודדות מול חיזבאללה אף חריפה יותר. רק 17.5% מכלל הציבור מעניקים לישראל ציון טוב או מצוין על אופן ההתמודדות בצפון. בקרב היהודים הנתון עומד על 19.5%, ובקרב הערבים על 8% בלבד. גם בימין, המחנה הנוטה לתמוך בפעולות צבאיות, רק כרבע מעניקים ציון טוב. בשמאל ובמרכז מדובר במיעוט קטן עוד יותר.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה