N13 NEWS
מדורים
המשבר השקט של הייצוג הסטודנטיאלי בישראל

איבדה את הדרך: התאחדות הסטודנטים הפכה למפעל מאבקים פנימיים

שנתיים של משברים לאומיים, יוקר מחיה ושירות מילואים ממושך העלו שאלות קשות על תפקידה, השפעתה והרלוונטיות של התאחדות הסטודנטים הארצית

יצירת קשר
יעל ליבוביץ'
יעל ליבוביץ'
י"ג תמוז התשפ"ו
איבדה את הדרך: התאחדות הסטודנטים הפכה למפעל מאבקים פנימיים
צילום: צילום ללא זכויות יוצרים

אם תשאלו היום סטודנט ממוצע בישראל מי עומד בראש התאחדות הסטודנטים הארצית, סביר להניח שהוא לא יידע לענות. 

אם תשאלו אותו מה עשתה עבורו ההתאחדות בשנתיים האחרונות, התשובה כנראה תהיה מביכה אפילו יותר.

הגוף שאמור היה להיות הקול של מאות אלפי הסטודנטים בישראל, הפך בעיני רבים לגוף שאיבד את ייעודו. במקום להיאבק ביוקר המחיה, במחירי הדיור, במילואימניקים שחזרו מהמלחמה, בשכר הלימוד ובמשבר הכלכלי שפוקד דור שלם – נדמה כי ההתאחדות עסוקה בעיקר בעצמה.

מאז כניסתה של סיון קורן לתפקיד, הפכה התאחדות הסטודנטים, לטענת מבקרים רבים, לגוף שמרבה לעסוק במלחמות פנימיות, סכסוכים, הליכים משפטיים וקרבות אגו, במקום לקדם את מעמד הסטודנט. הפרסומים האחרונים סביב ההתנהלות בארגון רק מחזקים את התחושה כי סדרי העדיפויות התבלבלו.

בעוד ישראל עברה את אחת התקופות הקשות בתולדותיה, ואלפי סטודנטים גויסו למאות ימי מילואים, רבים בקמפוסים ציפו לראות הנהגה שנלחמת עבורם ומייצרת פתרונות אמיתיים. במקום זאת, נשמעת ביקורת הולכת וגוברת על כך שההתאחדות לא הצליחה להוביל הישגים משמעותיים שיצדיקו את מעמדה ואת המשאבים העומדים לרשותה.

מבקרים רבים טוענים כי ההתאחדות הפכה למעין "מפעל ג'ובים" עבור עסקנים צעירים, ולבמה לקידום אישי ופוליטי של מי שעומדים בראשה. במקום להתמקד בבעיות שמטרידות את רוב הסטודנטים, הארגון מזוהה יותר ויותר עם קידום אג'נדות ציבוריות ופוליטיות שאינן נמצאות בראש סדר העדיפויות של רוב הציבור הסטודנטיאלי.

הכישלון הגדול ביותר של הנהגה ציבורית אינו ביקורת – אלא חוסר רלוונטיות. כאשר 99% מהסטודנטים בישראל אינם יודעים מי עומד בראש הארגון שאמור לייצג אותם, ואינם מבינים מדוע הגוף הזה בכלל נחוץ, זו נורת אזהרה מהבהבת.

התאחדות הסטודנטים הוקמה כדי להיות חוד החנית של הדור הצעיר בישראל. אולם בשנים האחרונות נדמה כי תחת הנהגתה של סיון קורן היא הפכה לגוף שמעסיק בעיקר את עצמו. גוף שעסוק בתביעות, במאבקים, ביחסי ציבור ובקידום אישי – בזמן שהסטודנטים עצמם ממשיכים להתמודד לבד עם יוקר המחיה, מחסור בדיור, השלכות המלחמה והשחיקה הכלכלית.

השאלה שכדאי לשאול היום אינה רק מי עומד בראש התאחדות הסטודנטים, אלא האם הגוף הזה עדיין ממלא את התפקיד שלשמו הוקם – או שהוא הפך לעוד מוסד ציבורי שמשרת בעיקר את מי שמנהלים אותו.

עדכון מתאריך 30/06:
ביקשנו את תגובתה של הגב' סיון קורן - אשר בחרה להפנות לדובר/ת ולא לתת תגובה.

תגובות

רגע, שקט פה מדי

דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה