מחקר: הגוף מעדיף יציבות על פני יעילות הליכה ככל שמתבגרים

אם שמתם לב שהסבא או הסבתא הולכים לאט יותר, יש לזה סיבה שמדע זה עתה הבין. מחקר חדש מאוסטרליה גילה שהאטת ההליכה עם הגיל אינה קשורה רק להיחלשות שרירים, כפי שנהגו לחשוב. הגוף פשוט מחליט לשנות את הכללים.

החוקרים, מאוניברסיטת פלינדרס ומאוניברסיטת קנברה, בחנו את דפוסי ההליכה של 107 מבוגרים בריאים בגילים 26 עד 86. הם התמקדו בקרסול ובשרירים הסובבים אותו, אזור שאחראי גם על יציבות וגם על הדחיפה קדימה בכל צעד.

מה שגילו הפתיע: ככל שאנשים מתבגרים, הם מתחילים להפעיל בו-זמנית שרירים מנוגדים סביב הקרסול. התופעה הזו נקראת "כיווץ משותף". היא מגבירה את קשיחות המפרק ועוזרת לשמור על שיווי משקל, אבל גורמת לשרירים לעבוד קשה הרבה יותר מבלי לייצר תנועה קדימה ביעילות אמיתית.

החוקר הראשי, ד"ר קודי לינדסיי, הסביר את זה בפשטות: "ככל שאנו מתבגרים, הגוף מתחיל להעדיף יציבות על פני יעילות. זה מסייע לנו להישאר זקופים, אך גם הופך את ההליכה למאומצת יותר". במילים אחרות, מערכת העצבים מאמצת גישה של "בטיחות לפני הכול" ומוותרת על ביצועים לטובת יציבות.

חוקר נוסף בצוות, מרטין אימיק, הוסיף שמדובר בהתאמה רחבה יותר של מערכת העצבים לתהליך ההזדקנות. "המערכת העצבית מאמצת גישת בטיחות ומעדיפה יציבות על פני ביצועים", אמר. התוצאה המעשית: צעדים קצרים יותר, מהירות הליכה נמוכה יותר, ועייפות מוגברת גם אחרי מרחקים קצרים.

לממצאים האלה יש השלכות שחורגות מהאטת הקצב בלבד. הכיווץ המשותף עלול להגביר עייפות, להקשות על הליכה למרחקים ארוכים ולפגוע ביכולת להתאושש מהחלקה או מעידה. ואם יודעים שנפילות הן אחד הגורמים המרכזיים לפגיעה בקרב מבוגרים, ברור למה זה חשוב.

מעבר לפן הפיזי, תחושת חוסר היציבות עשויה לפגוע גם בביטחון העצמי של מבוגרים ובעצמאותם, ולגרום להם להימנע מפעילות בחוץ.

החדשות הטובות הן שהחוקרים לא מסתפקים בתיאור הבעיה אלא מציעים גם פתרונות. לדבריהם, חיזוק שרירים לבד לא מספיק. מה שנדרש הוא שילוב של תרגילי שיווי משקל, חיזוק שרירי השוק והקרסול, ופעילויות המשפרות קואורדינציה כמו טאי צ'י.

הנקודה שהם מדגישים: גם תרגול מתון ועקבי, שנעשה באופן קבוע לאורך זמן, עשוי לשמר ניידות ועצמאות לשנים רבות קדימה. לא צריך להיות ספורטאי, צריך פשוט לא להפסיק לזוז.