נבחרת איראן פתחה במונדיאל בלוס אנג'לס - ובחוץ חיכתה לה הפגנה ענקית

לוס אנג'לס הייתה הלילה הזירה של אחד המשחקים הטעונים ביותר בהיסטוריית גביע העולם. נבחרת איראן פתחה את מונדיאל 2026 מול ניו זילנד באצטדיון סופי בלוס אנג'לס, בעוד מחוצה לו חיכתה לה קהילה שלמה שרוצה לראות אותה כושלת. בפנים, על הדשא, הסיפור התחיל להיכתב. בחוץ, הסיפור כבר בער.

עשרות אלפי איראנים-אמריקאים חיים בדרום קליפורניה, רובם צאצאים של מהגרים שעזבו את איראן אחרי המהפכה האיסלאמית ב-1979. האזור זכה כבר מזמן לכינוי "טהראנגלס". כשנבחרת המשטר שהם ברחו ממנו הגיעה לשחק ממש בפתח הבית שלהם, הם לא עמדו מנגד. הפגנה גדולה תוכננה מחוץ לאצטדיון, ובתוכו - למרות הנחיות פיפא שאוסרות פריטים פוליטיים - הונף בגאווה דגל השאח, סמל מתנגדי המשטר האיראני.

הגעת הנבחרת ללוס אנג'לס לא הייתה מובנת מאליה. חודשים של אי-ודאות קדמו לכך. ארצות הברית סירבה לארח את הנבחרת האיראנית על אדמתה לצורך הכנות, וכך אימנה עצמה הקבוצה במקסיקו לאחר שהנשיאה המקסיקנית קלאודיה שיינבאום הסכימה לארח אותה. זה עצמו לא-מובן-מאליו: לראשונה בהיסטוריית גביע העולם, מדינת מארחת נמצאת במצב של עימות עם אחת המשתתפות.

המתיחות לא נעצרה שם. ימים ספורים לפני המשחק, הפדרציה האיראנית לכדורגל הודיעה שכל הקצאת הכרטיסים שלה - הכמות שהייתה אמורה להגיע לאוהדים שהגיעו מאיראן עצמה - הוחרמה ובוטלה. משמעות הדבר: מי שנכנס לאצטדיון לאחר מכן ונשא דגל ירוק-לבן-אדום היה כמעט בהכרח מהקהילה שגרה כאן, הקהילה שחלקה הגיע לבוז ולהפגין.

תרמי, התקפן הבכיר של הנבחרת, ניסה לפני המשחק לגשר על הפערים. "שנים רבות, איראן הייתה עם מאוחד. אנחנו רוצים להציג את האחדות הזו. אנחנו כאן כדי להביא שמחה לאיראנים בכל מקום שהם נמצאים," אמר. המילים הגיעו לכאן, אבל לא לכולם נשמע שיש להן כתובת ברורה.

הקהילה האיראנית בארצות הברית מפולגת עמוקות בשאלה הזו. חלק מחברי הקהילה ישבו הלילה מול המסכים, ואולי גם בתוך האצטדיון, ועקבו אחרי הכדורגל כמו שמשחק כדורגל עוקבים אחריו. אחרים אמרו שאי-אפשר לנתק את הנבחרת מהמשטר שמאחוריה. בשבילם, לעמוד ולעצור בעת ההמנון זה לא מספיק. הם רצו לוודא שהעולם יראה שלא כולם ברוכים הבאים.

המשחק עצמו הסתיים בתיקו 2-2. איראן נאבקה לחזור למשחק אחרי שנקלעה לנחיתה, והצליחה להשוות. לא ניצחון, לא הפסד - משחק שלא מכריע כלום בטבלה, אבל הסיפור מסביבו הכריע הרבה יותר. גביע העולם שמתנהל כרגע בצפון אמריקה כולל מגרשים רבים ומשחקים רבים. אבל משחק כמו הלילה - שבו הפוליטיקה, הגלות, הגעגוע והכעס נפגשו כולם מול שערי אצטדיון אחד - כזה לא מגיע כל יום.

בשלב הבא נבחין אם הסיפור ממשיך: לנבחרת איראן עוד משחקים בשלב הבתים, ואיתם עוד הזדמנויות להפגנות, לדגלים, ולשאלה שאיש עדיין לא ממש פתר - למי נבחרת המדינה שייכת כשחצי מהמדינה גרה מחוצה לה.