דוח מבקר המדינה: פגיעות מיניות מוסתרות ומבנים מוזנחים בתנועות הנוער

348,815 ילדים ובני נוער פוקדים מדי שבוע את סניפי תנועות הנוער בישראל. אבל מאחורי המספרים המרשימים, דוח חריף שפרסם מבקר המדינה מתניהו אנגלמן חושף מציאות שרבים לא היו רוצים לדעת: מבנים מוזנחים, תקציבים שנשחקים, ולכל אלה - פגיעות מיניות בחניכים שחלק מהתנועות פשוט מסתירות.

אז כן, יש גם נתון שחלק מהתנועות שמחות לדבר עליו: לראשונה, תנועת בני עקיבא מוכרזת רשמית כתנועת הנוער הגדולה בישראל. לפי הדוח, התנועה מונה 85,402 חניכים הפועלים ב-430 סניפים ב-140 רשויות מקומיות - כ-24% מכלל חניכי תנועות הנוער בארץ. מזכ"ל התנועה יגאל קליין מסר שהנתונים "כלל לא הפתיעו" אותו, והוסיף שבפועל מספר החניכים גבוה יותר ועומד על כ-100,000.

אבל מייד אחרי זה מגיעה הכוכבית. תנועת הצופים מסרה למשרד מבקר המדינה שמספר החניכים שלה בשנת 2025 עמד על 94,610 - נתון שמציב אותה, אם מקבלים אותו, בראש הדירוג. הנוער העובד והלומד נמצא במקום השני עם 70,100 חניכים, ותנועת הצופים הרשמית לפי נתוני משרד החינוך - 70,033. מתחתיהן: תנועת אריאל עם 25,871 חניכים, השומר הצעיר עם 20,481, עזרא עם 19,491 ותנועת הנוער הדרוזי עם 12,882. בתחתית הרשימה: האיחוד החקלאי, היכלי ענ"ג, הנוער הלאומי בית"ר, מחנות העולים והמכבי הצעיר.

עכשיו לחלק שפחות נוח לדבר עליו. הדוח מתאר מבנים שבהם ילדים מנסים לקיים פעילות בתנאים ירודים. ב-79% מהרשויות המקומיות בישראל אין מספיק מבנים לתנועות נוער. מבין אותן רשויות, רק 53% בכלל הגישו בקשה לתקציב לבניית מבנים חדשים. הסיבה? לפי בדיקה שנערכה, פשוט לא ידעו שיש אפשרות כזו. קרן העושר, שאמורה לממן את הבנייה מתוך רווחי הגז, אושרה לשימוש במטרה הזו באפריל 2024 - אבל המודעות לקולות הקוראים נמוכה.

מבין המבנים הקיימים, 9% אינם ממוגנים כלל או שאינם בסמיכות למרחב מוגן - 26 מבנים ברחבי הארץ, בערים כמו לוד, ירושלים, פתח תקווה, קריית גת ורמת גן. ובמבנים שכן קיימים? הדוח מתאר תשתיות מים וחשמל גלויות לעין, צבע מתקלף ושלוליות מים בסניף של תנועת היכלי ענ"ג בפתח תקווה. בסניף של בני עקיבא בדימונה, מטבח שמשמש גם את בית הכנסת נמצא במצב "ירוד ומלוכלך" עם מקררים שבורים ופחי זבל שחוסמים את שטח הפעילות.

וגם בתקציב - הדוח לא מחמיא. רק 0.17% מתקציב משרד החינוך, כ-133 מיליון שקלים בשנה, מוקצה לתנועות הנוער. הפער בין הסכום שהתנועות מצפות לקבל לבין מה שמגיע בפועל נע בין 18% ל-78%. לפי המבקר, "המשקל הזניח" של התקציב עומד בניגוד מובהק למרכזיות של תנועות הנוער בחינוך הבלתי פורמלי בישראל.

אבל הממצאים הקשים ביותר בדוח הם דווקא בנושא המוגנות. בניגוד לבתי הספר, תנועות הנוער אינן כפופות להוראות מחייבות של משרד החינוך בנושא מניעה וטיפול בפגיעות מיניות. לחלק מהתנועות אין קוד התנהגות, אין נוהלי דיווח, ואין אפילו הנחיות בסיסיות להשגחת מבוגרים בשעות הסיכון.

הדוח מציג מקרה קשה: חניכה בכיתה ו' נעלמה בלילה במהלך מפעל תנועתי. היא נמצאה עם חניך מסניף אחר, והם הורחקו. למחרת בבוקר התברר שהיה מגע מיני בין השניים. הדיווח לרווחה התעכב, ורק למחרת נוצר קשר עם ההורים - כשהחניכה כבר מסרה להם שהיא נאנסה. ניסיונות לקיים תהליך חינוכי בסניף בעקבות המקרה לא צלחו.

המספרים עצמם מעלים חשש כבד להסתרת מידע. תנועת הצופים דיווחה על ממוצע של 86 אירועי פגיעה לכל 10,000 חניכים בשנה - ועל 45 מקרים מוגדרים של פגיעה מינית. לעומת זאת, תנועת הנוער העובד והלומד דיווחה על אירוע אחד בלבד, ובני עקיבא על פחות מאירוע אחד לכל 10,000 חניכים. התנועה הסבירה שמדובר רק באירועים "משמעותיים ורחבי היקף", ושאירועים נקודתיים מטופלים מקומית בלי לעלות למטה. תנועת הנוער הדרוזי דיווחה שלא אירע ולו אירוע אחד. השומר הצעיר, הצופים הערבים והמכבי הצעיר בחרו פשוט לא לדווח כלל.

המבקר אנגלמן קובע בחדות: "היעדר מדיניות דיווח, תגובה, תיעוד ומעקב אחר אירועי פגיעה במוגנות - הם גורם סיכון מהותי לניהול לא תקין של תחום המוגנות בתנועות הנוער. מצבור חסרים זה עלול לפגוע ביכולת לחזות אירועים, לאתרם ולטפל בהם בזמן אמת." בהתאם, הוא דורש ממשרד החינוך להוביל רפורמה מיידית ולנסח קוד התנהגות אחיד ומחייב לכלל תנועות הנוער בישראל בתחום המוגנות והדיווח.