ההסתדרות ונשיאות המגזר העסקי חתמו היום (שני) על הסכם קיבוצי חדש לעדכון דמי ההבראה לעובדים במגזר הפרטי. התעריף היומי יעלה מ-418 שקל ל-451.5 שקל, לאחר שנתיים שבהן הוקפאו התעריפים ואף קוצץ יום הבראה אחד מהעובדים בשל מלחמת חרבות ברזל. לפי ההערכות, בין שניים לשלושה מיליון עובדים עשויים ליהנות מהמהלך.
על ההסכם חתמו יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד ויו"ר נשיאות המגזר העסקי דובי אמיתי. במקביל, עודכן תעריף דמי ההבראה במגזר הציבורי ל-511.6 שקל ליום, לעומת 471.4 שקל ליום שנרשם בשלוש השנים האחרונות. העדכון במגזר הציבורי נגזר ישירות ממדד המחירים לצרכן ואינו מחייב הסכמות נוספות.
כדי שההסכם יחול בפועל על כלל העובדים והמעסיקים במשק הפרטי, נדרשת חתימתו של שר העבודה יריב לוין על צו הרחבה. ההסכם כבר הועבר למשרד העבודה לצורך האישור. מדובר בהליך פרוצדורלי שמטרתו להחיל את התנאים החדשים גם על מעסיקים שאינם חברים בארגוני המעסיקים החתומים על ההסכם.
ארנון בר-דוד אמר בעת החתימה: "לאחר שנתיים שבהן העובדות והעובדים בישראל נשאו בנטל ולקחו חלק במאמץ הלאומי בתקופת המלחמה, הגיעה העת להשיב להם. מדובר בבשורה משמעותית למיליוני עובדים במשק, שתסייע להקל ולו במעט על ההוצאות של משקי הבית." בר-דוד הוסיף כי הוא קורא למשרד העבודה להשלים את הרחבת ההסכם בצו בהקדם האפשרי.
דובי אמיתי, מצדו, אמר כי "ההסכם שנחתם היום מתקן עוול שנוצר כלפי עובדי המגזר הפרטי, אשר היו תחת האלונקה לאורך כל תקופת המלחמה והמשיכו לקיים את הפעילות הכלכלית של המשק גם בימים המורכבים ביותר. עדכון דמי ההבראה משקף הכרה בתרומתם."
דמי הבראה הם תשלום שנתי שכל מעסיק בישראל מחויב לשלם לעובד שהשלים לפחות שנת עבודה אחת. גובה התשלום נגזר ממכפלת מספר ימי הזכאות, שנקבעת לפי הוותק, בשווי היומי. בשנה הראשונה זכאי עובד לחמישה ימי הבראה, בשנה השנייה והשלישית לשישה, ובשנים הרביעית עד העשירית לשבעה. העובדים הוותיקים ביותר, אלה שעבדו מעל עשרים שנה באותו מקום, זכאים לעשרה ימים בשנה.
בחישוב מעשי, עובד עם ותק של עד שלוש שנים במגזר הפרטי היה אמור לקבל לפי התעריף הישן 418 שקל כפול שישה ימים, כלומר 2,508 שקל. לפי התעריף החדש, אותו עובד יקבל 2,709 שקל. עובד ותיק יותר, הזכאי לשבעה ימים, עובר מ-2,926 שקל ל-3,160 שקל. ההפרש עשוי להגיע לכמה מאות שקלים בשנה, בהתאם לוותק ולהיקף המשרה. עובדים במשרה חלקית זכאים לתשלום יחסי בהתאם לשעות עבודתם.
חשוב לזכור: דמי הבראה נחשבים להכנסה לכל דבר, ולכן מנוכים מהם מס הכנסה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות בהתאם לשיעור המס השולי של כל עובד. הם אינם נכללים בבסיס השכר לצורך חישוב פיצויי פיטורים או הפרשות פנסיוניות. עם זאת, מדובר בזכות שאין להתנות עליה לרעת העובד, גם אם נחתם הסכם מפורש לוויתור עליה.
ההסכם הנוכחי מגיע על רקע עליה מצטברת במדד המחירים לצרכן, שהגדילה את הפער בין התעריפים הקפואים לבין עלות המחיה בפועל. בשנתיים שחלפו מאז פרוץ המלחמה, עובדי המגזר הפרטי ספגו הן הקפאת תעריפים והן קיצוץ ביום הבראה אחד, בעוד שהמחירים בשוק המשיכו לעלות. ההסכם החדש אינו מפצה במלואו על הפגיעה המצטברת, אך הוא מסמן חזרה לנורמה של עדכון שנתי.
המהלך ממתין כעת לחתימת שר העבודה לוין על צו ההרחבה. עד לחתימה, ההסכם מחייב רק את המעסיקים החברים בארגוני המעסיקים שחתמו עליו. ברגע שהצו ייחתם, יהיה על כל מעסיק בישראל לעדכן את התשלום לפי התעריף החדש, ולא ניתן יהיה להמשיך לשלם לפי הסכומים הישנים.
ההסכם חתום, הכדור עובר כעת לשר לוין - ומהירות חתימת הצו תקבע מתי בדיוק יגיע הכסף לחשבונות העובדים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה