מבקר המדינה מתניהו אנגלמן מזהיר: בתוך 22 שנים בלבד עלולה ישראל לאבד את עצמאותה האנרגטית ולהיאלץ לייבא גז טבעי ממדינות אחרות. זאת, על אף שישראל נחשבת למעצמת גז. הדו"ח שפרסם אנגלמן מצביע על שורה ארוכה של כשלים בניהול משק הגז, שמעמידים בסכנה ממשית את אספקת החשמל לכל אזרחי המדינה.
הנתונים שעולים מהדו"ח מדאיגים. כ-70% מייצור החשמל בישראל מבוסס על גז טבעי, אך המדינה מוצאת כמויות גדולות מהמשאב הזה החוצה. בשנת 2024 יוצאו כ-49% מכמות הגז שהופקה בישראל למצרים ולירדן. במקביל, הכמות השמורה למשק המקומי לא עודכנה, למרות שעתודות הגז של ישראל גדלו בכ-126 מיליארד מ"ק מעוקב בשנים האחרונות.
אנגלמן מצביע על בעיה מבנית עמוקה: ועדות צמח ואדירי, שפעלו ב-2013 וב-2019, קבעו שיש לעדכן את חובת השמירה למשק המקומי אחת לחמש שנים. זה לא קרה. הכמות שנשמרת כיום עומדת על 440 מיליארד מ"ק מעוקב, ולא שונתה. כ-105 מיליארד מ"ק מעוקב נוספים של גז פנוי עשויים לפיכך לזרום ליצוא.
המצב חמור אף יותר לנוכח ביקוש עתידי שלא נלקח בחשבון. תחזיות הצריכה שעליהן הסתמכה ועדת דיין, הוועדה הבין-משרדית שהוקמה בפברואר 2024 בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה יוסי דיין, אינן כוללות גידול בצריכה של כ-41.5 מיליארד מ"ק מעוקב הנובע מהקמת חוות שרתים ומהשפעות משבר האקלים. המשמעות: הגז שהוועדה ממליצה לשמור יספיק ל-20 שנה בלבד, ולא ל-25 כפי שנחשב עד כה.
ועדת דיין עצמה מהווה חלק מהבעיה. היא הוקמה לפני כמעט שנתיים, אך טרם גיבשה המלצות סופיות. ועדות קודמות בתחום השלימו את עבודתן בתוך פחות משנה. בינתיים, החלטות מהותיות בנוגע לייצוא גז כבר התקבלו, ללא מדיניות עדכנית ומאושרת של הממשלה. המבקר מדגיש כי הסמכות לאישור ייצוא נתונה באופן בלעדי למשרד האנרגיה, ללא חובת היוועצות עם משרד ראש הממשלה או כל משרד ממשלתי אחר.
עו"ד מירב עבאדי, מנהלת רגולציה בארגון "אדם טבע ודין", הגיבה בחריפות: "ההחלטות על ייצוא הגז הן חסרות אחריות ושערורייתיות. המדינה מקדמת ייצוא של משאב אסטרטגי עוד לפני שהשלימה את העבודה הבסיסית ביותר - כמה גז צריך לשמור לצורכי המשק הישראלי". לדבריה, "ישראל עלולה למצוא את עצמה תלויה כבר בעתיד הקרוב ברכישת גז ממקורות אחרים, ובמחירים גבוהים בהרבה".
בנוסף לתחזיות הביקוש החסרות, ישראל אינה מחזיקה בשום תשתית לאחסון גז טבעי. רשות הגז בוחנת חלופות לאחסון כבר 14 שנה, ללא תוצאות. קיבולת האחסון הנוכחית עומדת על אפס. המצב חמור במיוחד לנוכח התוכנית להקים 13 תחנות כוח חדשות מבוססות גז עד 2040. כפי שאנגלמן מציין: "כל פגיעה באספקת הגז עשויה להביא לפגיעה בכושר ייצור החשמל ולשיבושים נרחבים באספקת האנרגיה".
כשל נוסף שנחשף בדו"ח נוגע לגז הבישול. ישראל אמורה לסגור את בתי הזיקוק במפרץ חיפה עד 2030, אך אינה ערוכה למעבר. כיום כ-63% מגז הבישול מיוצר בישראל, ולאחר סגירת בז"ן שיעור היבוא צפוי לקפוץ לכ-82% מהצריכה המקומית. למדינה יש כיום מקשר ימי אחד בלבד לייבוא גז בישול, ומלאי אחסון שמספיק לשלושה ימי צריכה בלבד בחורף. תשתיות ייבוא ואחסון חדשות שאמורות היו להיות מוכנות בשנים הקרובות נמצאות עדיין בשלבי תכנון ראשוניים. פגיעות שאירעו בבית הזיקוק בחיפה במהלך מלחמת חרבות ברזל ומבצע עם כלביא הדגישו את הסיכון הגלום בהיעדר היערכות.
פרק נוסף בדו"ח עוסק בתחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה. הקמת שתי יחידות ייצור חדשות, מחז"מ 70 ומחז"מ 80, התעכבה בשנתיים וחצי ובשנתיים ועשרה חודשים בהתאמה מעבר לתכנון המקורי. הנזק שנגרם למשק מוערך בלפחות 4.6 מיליארד שקל: מיליארד שקל בשל שימוש בתחנות ישנות ופחות יעילות, 2.8 מיליארד שקל בעלויות סביבתיות, כ-500 מיליון שקל בגין עלויות גידול בפרויקט, וכ-278 מיליון שקל נוספים בתשלומי ריבית על המימון. ד"ר אריה ונגר, מדען ראשי ב"אדם טבע ודין", הגדיר את הפרשה "מחדל ניהולי קולוסאלי, שבחסותו ממשיכים לשרוף פחם בישראל באחד האזורים המזוהמים ביותר".
אנגלמן מסכם בקריאה לפעולה מיידית: "לאור הצפי כי עתודות הגז יתכלו בתוך כ-25 שנים, נדרשות כבר כעת היערכות ובחינה של הצעדים הנדרשים להכנת משק האנרגיה ליום שבו לישראל לא יהיו עוד משאבי גז טבעי". אולם בהסתכלות על הרקורד, יש סיבה לפקפק ביכולת המערכת להיענות: המבקר ממליץ על הכנת תוכנית אב למשק האנרגיה כבר משנת 2012. ארבע פעמים חזר על ההמלצה הזו. אף טיוטה לא אושרה. ועדת דיין עדיין לא סיימה את עבודתה. והגז ממשיך לזרום החוצה.
המחסום הגדול ביותר שנחשף בדו"ח אינו טכני, אלא ממשלי: ישראל ממשיכה לקבל החלטות גורליות על ייצוא משאב אסטרטגי, מבלי שסוגיית הביטחון האנרגטי לטווח ארוך הוכרעה לגבי דא.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה