במלאת 20 שנה לחטיפת גלעד שליט, ארכיון צה"ל במשרד הביטחון פרסם היום (חמישי) לראשונה את יומני המבצעים המקוריים שתיעדו דקה אחר דקה את אחד האירועים המכוננים בתולדות המדינה. הרישומים בכתב יד, שנשמרו חסויים שתי עשורים, חושפים את הרגעים שבהם הפך כאוס מבצעי לוודאות מצמררת: חייל צה"ל נחטף לתוך רצועת עזה.
ב-25 ביוני 2006, בשעה 05:13 בבוקר, התקבל בחמ"ל החטיבה הדרומית הדיווח הראשון. "שומע ילקוטים לכיוון הע' שלו ונשמעים פיצוצים רבים במרחב כרם שלום. מדובר בנפילות", נכתב. שלוש דקות לאחר מכן הגיעה הוראה "להקפיץ מסק"רים", ובשעה 05:19 הופיע הדיווח המדאיג הראשון: "חיילים בגדר. יש נפגעים". חוליית מחבלים של חמאס, ועדות ההתנגדות העממית וצבא האיסלאם חדרה לישראל דרך מנהרת תקיפה באורך כ-300 מטרים שנחפרה מתחת לגבול, ותקפה במקביל טנק, עמדת שמירה ונגמ"ש.
בדקות שלאחר מכן זרמו לחמ"ל דיווחים נוספים. בשעה 05:28 נכתב: "מחבלים - אחד עבר את בורמה ואחד פגוע". ב-05:34 תועד כי "הוקפצו כל הטנקים". בשעה 05:37 הגיע הדיווח הראשון על נפגעים בטנק שכונה "פנתר א'": "בטנק פנתר א' בטוח הרוג אחד". ב-05:40 נרשם שמחבל נמצא במדרגות עמדת התצפית הממוגנת. בקרב נהרגו מפקד הטנק, סגן חנן ברק, ונהג הטנק, סמ"ר פבל סלוצקר. ארבעה חיילים נוספים נפצעו.
שעה וחצי לאחר תחילת האירוע, בשעה 06:34, נמסרה לחמ"ל תמונת מצב עדכנית: שני הרוגים פונו מהטנק, שני פצועים עדיין בתוכו, פצוע שלישי מפונה מהמקום - ובסוף הרשימה, לראשונה, המילה "נעדר". שש דקות לאחר מכן, בשעה 06:40, הופיע המשפט שיהפוך לאחד הסמלים של אותו בוקר: "חסר חייל בטנק". ארבע דקות חלפו, ובשעה 06:44 נרשם ביומן שם הקוד "חניבעל" - הנוהל למניעת חטיפה. בשעה 06:48 הועברה ההתרעה לכלל הכוחות בגזרה: "חייל אחד מהטנק לא ידוע איפה! - חניבעל".
הפרדוקס הטרגי שעולה מהיומנים הוא כי בדיעבד התברר שנוהל "חניבעל" הופעל יותר משעה לאחר שהחטיפה הושלמה בפועל. עיון מאוחר בדיווחים ברשתות הקשר ובצילומי התצפיות העלה שהמחבלים, עם שליט בידיהם, חצו בחזרה את הגדר לשטח הרצועה כבר בשעה 05:21 - שמונה דקות בלבד לאחר הדיווח הראשון על הפיצוצים.
הכוחות בשטח ניסו להתחקות אחר מסלול המילוט. בשעה 07:12 התקבל הממצא הפיזי הראשון: שכפ"ץ וקסדה שנמצאו על הגדר. בשעה 07:46 נרשם: "לא נמצאו סימני גרירה של החייל, אך נמצא ב-225 על הגדר שכפ"ץ וקסדה". בשעה 08:00 בבוקר, פחות משלוש שעות לאחר תחילת הפיגוע, נחתמה אי-הוודאות ברישום יבש: "שם החייל החטוף: גלעד שליט". מתחתיו צוינו גם שמות שני החללים.
בשעה 09:52 הגיעו גששים לזירה ורשמו: "בתוך השטח יש זיהוי של עקבות גם של המחבלים וגם של החייל שנחטף". בשעה 13:38 נרשם: "השכפ"ץ של החייל החטוף נמצא אצל קצין הגששים ונמצאו עליו סימני דם ורסיסים". בשעה 16:34 זוהו עקבות החייל בסמוך לאזור שבו שיערו כי נמצא פיר המנהרה. בשעה 17:51 הודיע המח"ט: "נמצא הפיר של המנהרה. זה הבית הזה".
בסיכום חיתוך מצב שנערך באותו יום נכתב: "החייל כנראה חי, לא ידוע איפה הוא, יכול להיות שהוא לא באזור שלנו. הפיגוע הוא של חמאס. מגלגלים את הפיגוע כבר שלושה שבועות בערך והוא לא קשור למבצע ולאירועים שהיו ברצועה. יכול להיות שזה יתפתח להסלמה רבתית בעקבות החטוף". הערכה נוספת ציינה כי "יש אפשרות שהחטוף כבר לא בגזרתנו והוא יותר צפונה".
בשעה 17:38 הופיעה ביומן גם שמועה שהתבררה לימים כשגויה: "מסתובבת שמועה שהחייל החטוף הועבר דרך מנהרה למצרים כדי לשמור עליו בצורה טובה יותר ולהתמקח על החזרתו. מהימנות המידע אינה ברורה". גלעד שליט לא הועבר למצרים. הוא הוחזק בחיים במרתפי חמאס ברצועת עזה, עבר דירות מסתור שונות, ולא ניתנה לו האפשרות להיפגש עם נציגי הצלב האדום.
שלושה ימים לאחר החטיפה יצא צה"ל למבצע "גשמי קיץ", הכניסה הקרקעית הראשונה לרצועה מאז ההתנתקות. המבצע לא הצליח להשיב את שליט. במקביל, הוריו של שליט, נועם ואביבה, הובילו מאבק ציבורי ממושך שהציב את סוגיית השבויים במרכז סדר היום הישראלי. שליט שוחרר ב-18 באוקטובר 2011, לאחר 1,941 ימים בשבי, בעסקה שבמסגרתה שוחררו 1,027 אסירים ביטחוניים - בהם יחיא סינוואר, שהפך לימים למנהיג חמאס ברצועה ולאחד מאדריכלי טבח 7 באוקטובר.
היומנים שנחשפו היום הם תיעוד היסטורי ראשוני של אחד הפצעים העמוקים שנחשפו מחדש גם לאור אירועי השנה האחרונה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה