יו"ר הפרלמנט האיראני, מוחמד באקר קאליבאף, יצא היום בהכחשה חריפה נגד ארצות הברית. בפרסום ברשת החברתית, קרא קאליבאף לטענות האמריקניות בנוגע לשימוש בכספים האיראנים שהופשרו - שקר גמור.
"אמריקה טוענת שהכספים שלנו שישוחררו מהקפאה ישמשו לקניית תוצרת חקלאית אמריקנית", כתב קאליבאף. "זה שקר". ההכחשה הגיעה בתגובה ישירה לנרטיב שמציגה ארצות הברית - שלפיו הכספים שיופשרו לאיראן יופנו לרכישת מוצרי מזון ממקורות אמריקניים, ולא לצרכים אחרים.
קאליבאף לא הסתפק בהכחשה, והמשיך לתקוף את ארצות הברית בדימוי חקלאי שנון ונוקב. "מעניין שהיבול היחיד שאנחנו קוצרים הוא מה שאתם זרעתם: עשרות שנים של חוסר אמון. זה יבול טבעי, בשפע, וגדל כאן בבית", כתב. "אבל כנראה שארצות הברית מייצאת רק פולי סויה מהונדסים גנטית, הבטחות שהופרו ודיבורים ריקים".
הדברים נאמרו על רקע המשא ומתן הנוכחי בין ארצות הברית לאיראן סביב הסכם גרעיני. אחת השאלות המרכזיות שמעסיקות את הצד האמריקני היא לאן בדיוק יגיעו מיליארדי הדולרים שייפשרו לטהראן - חשש שהפך ממצוי לא מעט בדיוני הקונגרס.
בצד האמריקני ניסו לשכנע שהכספים יופנו לצרכים אזרחיים לגיטימיים, ובהם רכישת תוצרת חקלאית. קאליבאף בוחר לדחות את הגדרה זו מכל וכל, ולהציג אותה כמניפולציה שנועדה להרגיע את דעת הקהל בארצות הברית - לא כהתחייבות אמיתית.
לא מדובר בפעם הראשונה שקאליבאף תוקף את ארצות הברית בחריפות. יו"ר הפרלמנט האיראני ידוע כאחד הקולות הבולטים בקרב הקו הנוקשה בטהראן, ודבריו משקפים תפיסה נפוצה בתוך ממסד השלטון האיראני: שארצות הברית איננה שותף אמין, ושכל הסכם עמה נושא בחובו סיכון של הפרה.
הדימוי של "פולי סויה מהונדסים גנטית" לצד "הבטחות שבורות" אינו מקרי. קאליבאף ממקם את ארצות הברית כגורם שמייצא מוצרים מלאכותיים ומניפולטיביים, בניגוד לאמון האיראני שלפי דבריו צמח בצורה טבעית ואותנטית מתוך עשרות שנות ניסיון מר.
הדברים מגיעים בשלב רגיש של המגעים, כשהמשא ומתן עדיין מתנהל, וכשכל הצהרה פומבית עשויה לשנות את האווירה ולסבך את השולחן. פרסום ברשת חברתית מצד אחד מנהיגי הפרלמנט האיראני, בנוסח כה תוקפני, מעיד על כך שטהראן אינה מתכוונת לנהל את המשא ומתן בשקט.
בשלב זה לא הגיעה תגובה רשמית מהצד האמריקני לדברי קאליבאף, וסביר שהמתיחות הרטורית בין שתי המדינות תמשיך לגבור ככל שיתקרב הרגע של הכרעה בשאלת ההסכם.
עמדת קאליבאף מבהירה כי הפער בין שתי המדינות אינו רק בתנאים הטכניים של הסכם גרעיני, אלא בשאלה יסודית הרבה יותר: האם יש בין ישינהן אמון מינימלי שמאפשר הסכם כלשהו.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה