זוג מפעילי כטמ"ם: "בלילה חיסלנו בכירים, ביום אף אחד לא יודע"

הם הכירו במסיבה ב-2016, בנו חיים משותפים, והיום הם הורים לתינוקת ובמקביל - שניהם מפעילי כטמ"ם פעילים בשתי טייסות שונות בחיל האוויר. ר' משרתת כרס"ן במילואים בטייסת 210, וט' כרס"ן במילואים בטייסת 161. מאז פרוץ המלחמה, החיים שלהם הם תרגיל יומיומי בלוגיסטיקה של אהבה ולחימה.

"אנחנו ביחד כבר עשור, והשנה זה יהיה רשמי", מספרת ר'. "למרות שכל אחד מאיתנו מוצב בטייסת שונה, העולם המבצעי שלנו הוא אותו עולם, מה שיוצר הבנה עמוקה שקשה למצוא במקומות אחרים".

ט' כבר צבר מעל 740 ימי מילואים מאז פרוץ המלחמה. הוא מסביר שמבחוץ תפקיד מפעיל הכטמ"ם נראה סטרילי - ישיבה בקרון ממוזג מול מסכים. המציאות שונה לגמרי. "הנקודה היא להיכנס לתוך קרון, שזו בעצם דלת שמובילה אותנו לתוך מלחמה", הוא מסביר. "אנחנו מסיימים משמרת, פותחים את הדלת וחוזרים לשגרה ולאזרחות. זה האתגר הכי גדול, המעברים האלה מקצה לקצה".

ר' הייתה בהיריון מתקדם בזמן פעילות מבצעית עצימה. זמן קצר אחרי הלידה, כשהגזרה מול איראן התחממה, היא כבר מצאה את עצמה חוזרת לקרון. הפתרון שמצאו השניים: "חילוף חם". "מישהו יוצא למילואים, מישהו נכנס הביתה", מסבירה ר'. "דאגנו שתמיד יהיה הורה אחד בבית. כששנינו היינו חייבים להיות בטייסת במקביל, הסבים והסבתות התגייסו למילואים משל עצמם כדי לעזור לנו".

לפעמים, בתוך כל הכאוס הזה, יש גם רגעים קטנים שרק הם יכולים להבין. כשהמשימות מצטלבות במרחב האווירי של עזה, הם מוצאים דרך לדבר. "יצא לנו לדבר אחד עם השנייה בתוך הקשר תוך כדי טיסה", מספרת ר'. "אם ניתן, אנחנו שואלים רגע מה נשמע וממשיכים הלאה. הידיעה שהצד השני נמצא שם, באותו שמיים, מבין בדיוק מה עובר עליך ברגעים המורכבים של קבלת החלטות גורליות - זה משהו מאוד ייחודי".

ואז יש את הדברים שאי אפשר לספר בעבודה. ט' משתף בתחושה שמלווה אותו בימים רגילים לכאורה: "היו לנו לאחרונה משימות של חיסול בכירים משמעותיים שהיו אחראיים לשבי חטופים. אף אחד בעבודה האזרחית שלי לא יודע מה עשיתי בלילה. אנשים יכולים לדבר לידי במסדרון על החיסולים שפורסמו בחדשות, ואני רק מחייך לעצמי". הוא מוסיף: "הידיעה שסגרנו חשבון עם מי שפגע בנו נותנת המון כוח להמשיך הלאה".

אחד הרגעים המשמעותיים ביותר עבור ט' הגיע מפגישה פנים אל פנים עם בן משפחה המשרת כלוחם בגולני. "הוא סיפר לי על סיטואציה שבה ירו עליהם RPG, וראה מחבל מכוון אליו מטווח קרוב, ופתאום המחבל פשוט התפוצץ", משחזר ט'. "בדיעבד הוא הבין שזה היה הסיוע מהאוויר שאנחנו נתנו. לשמוע ממנו 'תודה, הצלת אותנו' - זה הרגע שמבהיר את כל המשמעות של השירות שלנו".

לקראת סיום, ט' מעלה שאלה שאולי מטרידה אותו יותר מהמשימות עצמן: מה קורה כשהחברה מפסיקה לשים לב? "יש משהו מסוכן בעובדה שהמלחמה נמשכת בתוך שגרה, ושאנשים מתרגלים לזה שיש מילואימניקים שנעדרים", הוא אומר. "אנחנו נמשיך לבוא כל עוד החיילים בשטח, אבל חשוב שהסביבה תמשיך לגלות הבנה ולא תתרגל לזה כאל מובן מאליו".