כוכבי המונדיאל קוראים להעביר את הגמר: "הדשא לא ראוי לגביע העולם"

אחד האתגרים הבלתי צפויים של מונדיאל 2026 אינו קשור לטקטיקה, לסטטיסטיקות ולא לביצועי הכוכבים - אלא לדשא. מאז פתיחת הטורניר נשמעות תלונות גוברות מצד שחקנים, מאמנים ואנשי מקצוע על איכות משטחי הדשא, ובמרכז הסערה עומד אצטדיון מטלייף בניו יורק - האצטדיון שנבחר לארח את משחק הגמר.

הביקורות החריפות ביותר הגיעו אחרי המשחקים של ברזיל וצרפת באצטדיון. כוכב ברזיל ויניסיוס ג'וניור לא בחר במילים: "בגלל מזג האוויר והחום, הדשא מתייבש במהירות והמשחק הופך לאיטי. אנחנו לא מסוגלים לייצר קצב. זה מפריע לנו". הוא הוסיף כי המשטח אינו ראוי לרמת גביע העולם. גם חברו לנבחרת ברונו גימראייש הצטרף לביקורת.

מהצד הצרפתי התמונה לא הייתה שונה. מאמן הנבחרת דידייה דשאן, לאחר הניצחון 3:1 על סנגל, מסר: "הנבחרת שלי נאלצה להחליף נעליים בגלל המגרש בניו ג'רזי, שלא היה טוב במיוחד. הקפיצה של הכדור שונה, אז צריך להתרגל לזה". הקשר אדריאן ראביו לא ריכך את הניסוח: "אני אפילו לא יודע אם אפשר לקרוא לזה מגרש. זה הרגיש יותר כמו משטח מלאכותי קשה וקשיח". גם השחקן הצרפתי וויליאם סאליבה אמר: "הייתי מופתע ממצב המגרש. אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לשחק, אבל ברור שהדשא לא היה טוב".

לא כולם הצטרפו למקהלת המתלוננים. כאשר פנו לחלוץ הגרמני דניז אונדב וביקשו את תגובתו למצב המשטח, הוא בחר בגישה פרגמטית: "תנעל את הנעליים שלך ופשוט תשחק. זה רק כדורגל". אבל התלונות המצטברות מצד שחקנים ואנשי תקשורת הגיעו לנקודה שבה יש כבר הקוראים לפיפ"א לשקול להעביר את הגמר לאצטדיון אחר, אם המצב לא ישתפר.

הבעיה ביסודה אינה תאונה - היא תוצר של לוגיסטיקה מורכבת. אצטדיון מטלייף, כמו רבים מה-16 האצטדיונים במונדיאל, נבנה לפוטבול אמריקאי ולא לכדורגל. הסבת המשטחים נדרשת להיות מהירה, ולרוב מדובר בהנחת דשא טבעי זמני מעל תשתית שנועדה למשחק אחר לחלוטין. האגרונום גדי שיפטן, מנהל שיווק דשנים בקבוצת חיפה, מסביר: "באצטדיון שמשמש בדרך כלל לפוטבול אמריקאי הונח דשא טבעי זמני מעל משטח אחר, והפער הורגש. שחקני ארגנטינה תיארו משטח שהרגיש כמו קפיץ".

הדוגמה לתופעה הגיעה כבר בקופה אמריקה 2024. במשחק בין ארגנטינה לקנדה באטלנטה, אנחל די מריה הגיע להזדמנות טובה בדקות הראשונות, אך הכדור קפץ בצורה לא טבעית והמהלך הסתיים בבעיטה חלשה. אחרי המשחק דיברו שחקנים ואנשי הצוות על משטח שהתנהג בצורה בלתי צפויה.

האתגר הגיאוגרפי של המונדיאל הנוכחי חריג במיוחד. 16 האצטדיונים פרוסים בתנאי אקלים שונים לחלוטין, ממקסיקו סיטי שממוקמת כ-2,200 מטר מעל פני הים ועד ניו ג'רזי בגובה פני הים, ומלוס אנג'לס המדברית ועד טורונטו הלחה. שיפטן מסביר כי פיפ"א לא ביקשה דשא זהה בכל האצטדיונים, אלא ביצועים דומים: "שהשחקן ירגיש הבדל מינימלי בין מגרש למגרש".

פתרונות יצירתיים כבר נוסו. באצטדיון דאלאס, שהגג שלו חוסם את השמש, הותקנו מערכות תאורה ורודות שיורדות מהתקרה ומחקות אור שמש כדי לאפשר לדשא לצמוח. בקנדה, שם האקלים קריר יותר, הושם דגש על זנים עמידים ועל ניהול לחות. במקסיקו הבעיה הייתה שלישית לגמרי: חום, גובה וקרינה שמש חזקה, עם הבדלים בין מקסיקו סיטי, גוודלחארה ומונטריי. לדברי שיפטן, נבנו חלקות ניסוי בשתי אוניברסיטאות, בוצעו יותר מ-170 ניסויים, ונבדקו תערובות דשא שונות בהתאם לאקלים, גג, עומס משחקים ותנאי אור.

אפילו פרטים קטנים כמו גובה הכיסוח הפכו לגורם מהותי. "חמישה מילימטרים בגובה הכיסוח יכולים לשנות משחק", אומר שיפטן. "מגרש יכול להרגיש כמו סקוץ' או כמו שטיח טבעי מהיר, רק בגלל אורך עלי הדשא". לכן במונדיאל הנוכחי הכיסוח מתבצע כמעט מדי יום, ותהליך הגידול עצמו הפך לשרשרת אספקה שלמה, מחוות הדשא דרך משאיות קירור ועד להנחה במגרש.

פיפ"א טרם הגיבה רשמית לקריאות להעביר את הגמר לאצטדיון אחר, אך ככל שהטורניר מתקדם ומשחקים נוספים יתקיימו במטלייף, הלחץ על הארגון צפוי לגדול - ובמיוחד אם יבשילו חשש הפציעות שמזכירים שחקנים בשיחות על מצב המשטח.