טוכפלד: בנט, איזנקוט וליברמן מתחזים לימנים כדי לגנוב קולות

שלושה פוליטיקאים, אסטרטגיה אחת. כך קובע הפרשן הפוליטי מתי טוכפלד בניתוח חד שמכוון ישירות ללב האופוזיציה הישראלית: נפתלי בנט, גדי איזנקוט ואביגדור ליברמן אינם ימניים - הם מתחזים לימניים, ועושים זאת במודע ובמתכוון.

Naftali Bennett and Martin O'Malley shaking handsצילום: נפתלי בנט

הטענה של טוכפלד פשוטה וחדה: כל אחד משלושת הפוליטיקאים הגיע בנפרד לאותה מסקנה מחשבונית, שניצחון האופוזיציה בבחירות הבאות לא יגיע מהמרכז ולא מהשמאל, אלא דווקא מהיכולת לפצח את בסיס הקולות הימני ולהבריח ממנו מצביעים.

לפי הניתוח, דרך הפעולה של השלושה פשוטה: להתחפש לימין עד כמה שניתן, לאמץ שפה ימנית, עמדות ימניות וסמלים ימניים, כדי לנסות להעביר קולות ימניים למחנה שמאלי ומרכזי שמכנה את עצמו האופוזיציה.

בנט, ראש הממשלה לשעבר שהיה פעם מזוהה כחלום של הימין הלאומי-דתי, מוצג בניתוח כמי שממשיך לעטות על עצמו את הגלימה הימנית גם כשכל מעשיו מוכיחים אחרת. איזנקוט, הרמטכ"ל לשעבר שהפך פוליטיקאי, מוצג כמי שמנסה לגשר בין מסורת ביטחונית שמזוהה עם הימין לבין שיוך פוליטי שמשרת את האופוזיציה. וליברמן, שנים רבות ייצג את הימין הליברלי-חילוני ועדיין שומר על הניסוח הימני, בזמן שתמיכתו האמיתית מזינה את מחנה מתנגדי נתניהו.

מה שהופך את הטענה לכוחנית במיוחד הוא שטוכפלד אינו מאשים את השלושה בהסכמה ביניהם - להפך. הוא מציין שכל אחד מהם הגיע למסקנה הזו בנפרד, מה שהופך אותה לעוד יותר משמעותית. כששלושה פוליטיקאים שאינם פועלים בתיאום מגיעים לאותו מתכון בדיוק, זה מעיד על הגיון פנימי בשוק הפוליטי הישראלי שכולם קראו נכון.

הביקורת של טוכפלד נוגעת בנקודה רגישה בשיח הפוליטי הישראלי: האם מותר לפוליטיקאי להציג פנים שונות מאלו שהוא מאמין בהן כדי לנצח בבחירות? ומה זה אומר על הבוחר הימני שהם מנסים לפתות? לפי הניתוח, מדובר בהנחת יסוד שהבוחר ניתן לרכישה באמצעות עטיפה ימנית, גם אם הגלידה בפנים היא שמאלית לחלוטין.

הפרשן אינו חוסך ביקורת גם מהמחנה שהשלושה אמורים לשרת. אם האופוזיציה מניחה שהדרך היחידה שלה לנצח עוברת דרך התחזות ולא דרך שכנוע אמיתי של ציבור הימין, זו הודאה שיש לה בעיה עמוקה הרבה יותר מאשר מצב הסקרים.

בעולם פוליטי שבו הגבולות בין ימין ושמאל נשחקים בקצב מסחרר, הניתוח של טוכפלד מציע פרשנות שמרנית אך נוקבת: יש הבדל בין פוליטיקאי שמשנה דעתו לאחר שינוי אמיתי, לבין פוליטיקאי שמחליף תלבושות. ולדבריו, במקרה של בנט, איזנקוט וליברמן, מדובר בתלבושות.

השאלה שנותרת פתוחה היא האם הבוחר הישראלי יפנה לשלושתם גב בקלפי, או שמא הקלפיה תוכיח שהאסטרטגיה עובדת בדיוק כפי שתכננו.