גל החום שפוקד את אירופה בשבועות האחרונים שלח אזרחים בהמוניהם לחנויות החשמל ולרשתות הקמעונאות, שם נסתערו על מערכות קירור מכל הסוגים. אבל מאחורי הבהלה הזאת מסתתרת סתירה אירופאית קלאסית: מיליוני תושבי היבשת עדיין מסרבים להתקין מזגנים בבתיהם, גם בשיא הקיץ וגם כשהטמפרטורות שוברות שיאים היסטוריים.
הכתב דב גיל-הר יצא לבדוק את התופעה הזאת ומצא שמדובר בתמהיל של תרבות, אידאולוגיה ומציאות כלכלית. האירופאי הממוצע, בניגוד לישראלי או לאמריקאי, גדל בבית בלי מזגן, וסביר שגם הוריו וסביו גדלו כך. הקירור המלאכותי נתפס במדינות רבות באירופה לא כצורך בסיסי אלא כמותרות, ולעיתים אף כסימן של חולשה אקלימית.
אחד הגורמים המרכזיים להיעדר המזגנים בבתים האירופאים הוא ההיסטוריה האדריכלית של היבשת. הבניינים באיטליה, בצרפת, בגרמניה ובמדינות נוספות נבנו לפני עשרות ומאות שנים, עם קירות עבים, תריסים כבדים וחלונות קטנים שתוכננו לשמור על קרירות בקיץ ועל חום בחורף. בניינים כאלה קשה לאוורר ועוד קשה יותר להתקין בהם מערכת מרכזית, וההתקנה גוזלת עלויות גבוהות שלא כל משפחה מוכנה לשאת בהן.
אבל הטיעון הכלכלי לבדו לא מספיק. באירופה הצפונית, שבה רמות ההכנסה גבוהות ותשתיות הבתים מודרניות יחסית, שיעורי הבעלות על מזגנים עדיין נמוכים בצורה בולטת. שם נכנסת המודעות הסביבתית לתמונה. עבור חלק גדול מהציבור האירופאי, במיוחד בדנמרק, בשוודיה ובהולנד, התקנת מזגן שקולה להכרזה פומבית שאכפת לך פחות מכדור הארץ. מזגנים צורכים חשמל רב, פולטים גזי חממה ומחממים את הרחוב בזמן שהם מקררים את הדירה.
האיחוד האירופי עצמו מנהל מדיניות כפולה בנושא. מצד אחד, לאחר גל החום ההרסני של 2003 שגבה עשרות אלפי חיים בצרפת ובמדינות שכנות, ממשלות רבות הכירו בכך שקירור הוא שאלה של בריאות הציבור וחיי אדם. מצד שני, מטרות האקלים של האיחוד ממשיכות להציב את הפחתת צריכת האנרגיה כעדיפות עליונה, מה שיוצר מתח ישיר עם הפצת מזגנים ברחבי היבשת.
התוצאה היא שבעוד שיעורי הבעלות על מזגנים בארצות הברית עומדים על יותר מ-90 אחוזים מהבתים, ובישראל המספר גם הוא גבוה מאוד, ממוצע האיחוד האירופי עומד על פחות מ-20 אחוזים בלבד. במדינות כמו פינלנד ובלגיה המספר צונח לאחוזים בודדים.
גל החום הנוכחי מערער את הנוחות הזאת. בחנויות החשמל ברחבי ספרד, איטליה וצרפת מדווחים על מחסור במכשירי מיזוג ניידים, שיש להם יתרון ברור: אפשר להכניס אותם לדירה בלי התקנה יקרה ולהוציא אותם כשהחום נגמר, בלי להודות בגלוי שנכנעת לחשש מחום. המכשיר הנייד הפך לפשרה המושלמת עבור האירופאי שרוצה להתקרר אבל לא מוכן להצהיר על כך.
מומחי אקלים מזהירים שהדיון הזה רק יתחזק. גלי חום קיצוניים הופכים תכופים יותר בגלל משבר האקלים, ואותו משבר אקלים שהאירופאי הירוק מנסה להילחם בו הוא שהופך את המזגן מרלוונטי יותר ויותר. במילים אחרות, ההתנגדות העקרונית למזגן הולכת ומתנגשת עם המציאות החדשה שבחוץ.
כל עוד גלי החום ימשיכו לשבור שיאים, השאלה אם למזג או לא למזג צפויה להפוך ממחלוקת תרבותית לדיון מדיניות ממשי ברחבי אירופה.
גל החום מכריח את אירופה לבחור בין האידאולוגיה הירוקה לבין הצורך הגובר בקירור מלאכותי.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה