רשות המסים עדכנה כלפי מעלה את תחזית ההכנסות מהיטל רווחי נפט וגז, וצופה כעת שבין השנים 2026 ל-2035 תגבה המדינה בין 21 ל-25 מיליארד דולר. לאורך כל חיי מאגרי הגז, החל מ-2026, מדובר בטווח של 60 עד 75 מיליארד דולר - ובצירוף כ-2 מיליארד הדולר שכבר נגבו עד סוף 2025, ההכנסה הכוללת נאמדת כעת בין 62 ל-77 מיליארד דולר.
העדכון כלפי מעלה, של בין מיליארד ל-3 מיליארד דולר ביחס לתחזית שפורסמה בשנה שעברה, נובע משני גורמים עיקריים. הראשון הוא עלייה של כ-6% באומדן עתודות הגז המוכחות והצפויות במאגר לווייתן, בנטרול שנת 2025. בפשטות: יש שם יותר גז ממה שהוערך בעבר. הגורם השני הוא עלייה של כ-2% במחירי המכירה הצפויים של הגז. הסיבה לעלייה במחירים לא פורטה על ידי רשות המסים, אך ייתכן שהיא נובעת בין השאר מהשפעות המלחמה מול איראן על מחירי האנרגיה באזור.
לפי לוח הזמנים שמציגה רשות המסים, הגבייה תעלה בהדרגה: בשנת 2026 צפויה גבייה של 0.5 עד 0.6 מיליארד דולר, ב-2027 בין 0.6 ל-0.9 מיליארד, וב-2028 כבר 1.2 עד 1.7 מיליארד. רק החל מ-2030 תחצה הגבייה השנתית את רף 2 מיליארד הדולר, ובשנים 2032 עד 2035 היא צפויה להגיע לשיא של 3 עד 3.5 מיליארד דולר בשנה. רוב הכסף הגדול, אם כן, עוד לפנינו.
כספי ההיטל אינם נכנסים ישירות לתקציב המדינה. הם מועברים לקרן לאזרחי ישראל, המוכרת בכינוי קרן העושר, המשקיעה את הכסף בנכסים פיננסיים מחוץ לישראל. מטרת המבנה הזה היא למנוע את מה שכלכלנים מכנים "המחלה ההולנדית" - הוצאה חד-פעמית של הכנסות גדולות שעלולה לחזק יתר על המידה את השקל ולפגוע בענפי היצוא. החוק מאפשר למשוך מהקרן עד 3.5% מהנכסים הצבורים בכל שנה, למטרות כמו השקעה באנרגיה מתחדשת ותעסוקה בנגב. החל מ-2030, לאחר השנה השמינית לפעילות הקרן, יהיה ניתן למשוך גם מהרווחים שנצברו.
בסוף 2025 ניהלה קרן העושר נכסים בשווי כ-8.7 מיליארד שקל, ורשמה תשואה דולרית של 18.4% - רווח של יותר מ-400 מיליון דולר. אולם השקל החזק מחק מעל מיליארד שקל מהרווח, כך שהתשואה בשקלים הצטמצמה לפחות מ-4%. בשנת 2025 נכנסו לקרן כ-1.2 מיליארד שקל מהיטלים, ורק כ-230 מיליון שקל הוקצו בחזרה לקופת המדינה לפרויקטים העומדים בתנאי החוק.
חשוב לציין כי היטל רווחי הנפט והגז הזורם לקרן העושר הוא רק חלק מהתמונה. בנוסף לו, המדינה גובה תמלוגים ומס חברות ממאגרי הגז, שמגיעים ישירות לתקציב המדינה. כמו כן, רשות המסים מדגישה שההיטלים שייגבו יהיו חלוטים כשנה בממוצע לאחר גבייתם בפועל. ההיטל חל כיום על מאגר תמר בלבד; לגבי מאגר לווייתן, תחולת ההיטל נדחתה בשל פרויקט הרחבה שהגדיל את ההשקעה הנדרשת.
קולות ביקורתיים כבר נשמעים. ארגון לובי 99 מציין כי תחזיות העבר לא תמיד התממשו במלואן, וקורא להגברת השקיפות סביב גביית ההכנסות ממשאבי הטבע. לדבריהם, "מיליארדי שקלים הובטחו לציבור מרווחי משאבי הטבע - הגז הטבעי, ים המלח והפוספטים, אבל רבים מהם לא הגיעו מעולם, בניגוד לתחזיות". הארגון קורא לרשות המסים לפעול לשקיפות גבוהה יותר, בטענה שהיעדרה מאפשר לחברות הגז לנצל פרצות מס.
מעבר לביקורת על השקיפות, חלוקת כספי הקרן הפכה בשנתיים האחרונות לזירת מאבק פוליטי, על רקע טענות שכספים הופנו למטרות מגזריות שאמורות להיות ממומנות מהתקציב הרגיל. מתח זה צפוי להתעצם ככל שהסכומים הנגבים יגדלו ויהפכו לרכיב משמעותי יותר בהכנסות המדינה.
מבחינה כלכלית, התחזית המעודכנת מבוססת על שני נתוני יסוד שיכולים להשתנות: כמות הגז המופקת בפועל ומחיר המכירה השוטף. תנודות גיאופוליטיות, שינויים בביקוש האזורי לגז, ותנאי ההסכמים עם הלקוחות הגדולים - מצרים וירדן בראשם - כולם משפיעים על המספרים הסופיים. ההיסטוריה של תחזיות הגז מלמדת שיש להתייחס לטווחים הרחבים בזהירות.
ככל שמאגר לווייתן ייכנס לפעילות מלאה ויצטרף למאגר תמר תחת היטל רווחי הגז, צפוי להתחדד הדיון הציבורי על אופן השימוש בכספים שנצברים בקרן. השאלות המרכזיות שיעמדו על הפרק הן עד כמה יהיה ניתן למשוך מהקרן ולאיזו מטרות, ומי יחליט על כך.
ההכנסות ממאגרי הגז צפויות להפוך לגורם כלכלי מרכזי לקראת סוף העשור, אך השאלה האמיתית אינה כמה יגבה - אלא לאן ייזרם הכסף ומי ישלוט על אותן החלטות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה