שופטת בית המשפט העליון בדימוס ופרקליטת המדינה לשעבר, עדנה ארבל, הלכה לעולמה היום (רביעי) בגיל 82. ארבל נחשבה לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בעולם המשפט הישראלי בדור האחרון, ועל פי הרשות השופטת, הותירה אחריה שלוש בנות.
ארבל נולדה בירושלים בשנת 1944, בת לעורך דין בשירות הציבורי ולעובדת פרקליטות מחוז חיפה. היא החלה את לימודי המשפטים במקביל לשירות הצבאי שלה, והוסמכה כעורכת דין בשנת 1969. תחילת דרכה המקצועית הייתה כסנגורית פלילית במשרד עורכי הדין "הייק" בתל אביב, ואחרי כשנתיים פנתה למסלול הציבורי.
את דרכה בפרקליטות החלה בפרקליטות מחוז המרכז, שם עבדה בין השנים 1972 ל-1988, ובארבע השנים האחרונות מילאה את תפקיד פרקליטת המחוז. בשנת 1988 עברה לשפוט בבית המשפט המחוזי בתל אביב. כחמש שנים לאחר מכן, בינואר 1996, מונתה לפרקליטת המדינה ולממלאת מקום היועץ המשפטי לממשלה - תפקיד שבו כיהנה עד שנת 2004. במהלך תקופה זו עמדה בראשות ועדת פרקליטות 2000, ניהלה ועדה שגיבשה קוד אתי לפרקליטים, ונטלה חלק בדיונים ברומא, בהאג ובשטרסבורג בנושא בית הדין הבינלאומי הפלילי.
לאורך שנות כהונתה שימשה גם כתובעת הציבורית בבית הדין למשמעת לעובדי המוסד והשב"כ, השתתפה בצוות איסוף החומרים לוועדת החקירה בראשות השופט יצחק כהן שחקרה את אירועי סברה ושתילה, והייתה נציגת היועץ המשפטי בוועדה שעסקה בפרשת קו 300. כמו כן כתבה את דוח הוועדה שמינה היועץ המשפטי לממשלה בעקבות חקירת המשטרה בפרשה זו. על אותה תקופה אמרה ארבל: "שם, בתנאי הצוללת שבהם עבדנו, במתח שחווינו, בין ארגזי החומר והנחקרים - נכרתה ברית עולם. נדרשנו למשימות ואתגרים אינספור. שגרת יום שאין בה שגרה, אך יש בה שליחות, אתגר ועניין".
במאי 2004 בחרה הוועדה לבחירת שופטים בארבל לכהן בבית המשפט העליון. היא מילאה את התפקיד במשך עשור שלם, עד שפרשה לגמלאות בקיץ 2014 עם הגיעה לגיל 70.
בשנים האחרונות, לאחר פרישתה מבית המשפט העליון, המשיכה ארבל להיות נוכחת בשיח הציבורי סביב סוגיות משפטיות ומינהליות בישראל. שמה עלה לא פעם בדיונים על עצמאות הרשות השופטת ועל מקומה של מערכת המשפט בחברה הישראלית.
בנאום הפרישה שלה מבית המשפט העליון אמרה ארבל: "כשופטת ראיתי במשפט אמצעי להיטיב עם הפרט המתדיין באשר הוא אדם, ולהבטיח את אפשרותו לממש זכויותיו. כבוד האדם היה לי ערך מקודש, בין אם היה זה עניינם של רמי הארץ או אביוניה. קורבן, מתלוננת, נאשם, עד, בעל דין או עותר - השתדלתי תמיד לראות את האדם הניצב בפניי". היא הוסיפה: "אני חותמת את דרכי בשיפוט מתוך אמונה שפעלתי על פי הכרתי המקצועית ותפישתי המוסרית, תוך שמירת אמונים למדינה ולחוקיה וקיימתי את שבועתי".
פסק דינה האחרון כשופטת עסק בזכויות עובדים זרים בתחום הסיעוד. ארבל קבעה בו כי "לא ניתן להתייחס אל העובדים הזרים כאל חוטבי העצים ושואבי המים של החברה הישראלית ולהתעלם מצרכיהם הבסיסיים", וכי התנערות מחובות אלה "יש בה מימד של ניצול שאינו מתיישב עם ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית ושמירתה על זכויות אדם". היא הורתה לשרים הרלוונטיים לגבש הסדר שיקרב את תנאי הבריאות של עובדים זרים בסיעוד לאלה הנהוגים לגבי תושבי ישראל.
מפסקי הדין הבולטים האחרים שבהם שותפה ארבל נמנה פסק הדין בעניין התיקון לחוק למניעת הסתננות, שאפשר החזקת מסתננים במשמורת לתקופה של עד שלוש שנים. ארבל כתבה את חוות הדעת המרכזית וקבעה, יחד עם שאר שופטי ההרכב המורחב, כי התיקון אינו חוקתי משום שהוא פוגע פגיעה קשה בזכות לחירות. בפסק הדין כתבה: "כאשר אדם מושם במעצר לא משום שהוא מהווה סיכון אישי כלשהו, אלא כדי להרתיע אחרים, ההתייחסות אליו אינה כאל מטרה בפני עצמה אלא כאל אמצעי". ובה בעת לא נמנעה מלהביע אמפתיה לתושבי דרום תל אביב: "אבקש להניח כי תוצאת פסק דין זה לא תהיה קלה לציבור הישראלי ותהיה קשה במיוחד לתושבי דרום תל אביב, שהמצוקה המשתקפת מזעקתם נשמעת כיוצאת מן הלב".
ארבל לימדה גם באקדמיה, במכון לקרימינולוגיה ולמשפט פלילי באוניברסיטת תל אביב ובקריה האקדמית אונו.
בהודעת הרשות השופטת על פטירתה נמסר: "נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית ושופטיו, מנהל בתי המשפט, השופט צחי עוזיאל נשיאי, שופטי ועובדי מערכת בתי המשפט משתתפים באבל הכבד של שלושת בנותיה ומשפחת ארבל".
פרטים נוספים אודות נסיבות פטירתה, מועד הלוויה ואופן ההיפרדות ממנה לא נמסרו עד לשעת פרסום ידיעה זו.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה