נאום אחד, וישראל הלכה לישון עם ויכוח אחר. האלוף במילואים ניצן אלון, שעמד בראש מפקדת החטופים והנעדרים, בחר את כנס הרצליה באוניברסיטת רייכמן כדי לשבור שתיקה ארוכה - ולירות. לדבריו, הקבינט סירב שוב ושוב לעסקאות חטופים "שלמות" יותר, ובחר במקומן בהצעות חלקיות כדי לאפשר את המשך הלחימה. את המושג "ניצחון מוחלט", שהיה לשיר הערש של הממשלה, הגדיר אלון כ"כזב" - וטען כי השימוש בו עלה בחייהם של חטופים שיכלו לחזור הביתה הרבה יותר מוקדם.
אלון לא עצר שם. הוא רמז בפה מלא כי ההתנהלות האסטרטגית של הממשלה שירתה מטרות של הישרדות פוליטית, ולא יעדים לאומיים אמיתיים. לדבריו, המלחמה נמשכה למעלה משנתיים, עד שהממשל האמריקאי כפה את סיומה, וגם זו לא הייתה הדרך הנכונה לנהל אותה - לא מבחינת הזמן ולא מבחינת המחיר הכבד שהמדינה שילמה.
הליכוד הגיב אחר הצהרים בחריפות יוצאת דופן. "ניצן אלון ביקש להיכנע לחלוטין לתנאי חמאס, לצאת לגמרי מרצועת עזה, להפסיק את המלחמה - וכל זאת בזמן שהוא מוציא באופן שיטתי תדרוכים מתוך הדיונים הסודיים ביותר ופוגע פגיעה אנושה בניהול המשא ומתן", נמסר מהמפלגה. הליכוד הוסיף כי "טוב שראש הממשלה נתניהו לא הקשיב לו" - וטען שלו היה מקבל את עמדת אלון, לא היו מושגים כיבוש רפיח, השליטה בציר פילדלפי, חיסול נסראללה, חיסול הנייה ודף, מבצע הביפרים, הקמת אזורי הביטחון, ושחרור כל החטופים.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' טען בתוקף כי אלון הוביל קו של כניעה מול ארגוני הטרור. גורמים נוספים בקבינט הצהירו כי התארכות המלחמה נבעה מהצורך להתמודד עם האיום האיראני ועם חיזבאללה - ולא מחשבונות פוליטיים, כפי שרמז אלון. השרים ציינו כי דבריו של אלון הם "יציאת המרצע מן השק", שחושפת עמדות שנשמרו בסתר בזמן שכיהן בתפקיד רשמי.
הפרשן אריאל כהנא מנה שורה של בעיות בדברי אלון: "מאלוף בצה"ל מצופה שיחתור להכרעת האויב. ייתכן שתפקידו של אלון כאחראי על שחרור החטופים גרם לו להסתכל על ההתרחשויות רק מהזווית הזו - אבל הממשלה אחראית על האינטרסים הכוללים של מדינת ישראל". כהנא הוסיף כי כל בכירי ממשל ביידן אמרו שלא היה מצב שבו חמאס הסכים לעסקה וישראל סירבה. "אלון היה קצין שכפוף לדרג המדיני. אם המדיניות לא הייתה מקובלת עליו, מתחייב היה שיתפטר. אבל לחתור בזמן אמת נגד הממשלה שאת המדיניות שלה הוא אמור לבצע - זו התגלמות היוהרה הצבאית שלא הפיקה לקחים."
הפאנליסט יקי אדמקר בחן את הדברים מזווית אחרת לגמרי. לדבריו, המדיניות שאלון קידם - שדגלה באי הפעלת לחץ צבאי על חמאס מחשש לחיי החטופים - "הוכחה כשקר מוחלט". אדמקר הזכיר שאלון העביר לאורך המלחמה תדרוכים לעיתונאים שבהם אמר כי "בממשלה הזאת, בהרכב הנוכחי, אי אפשר להוציא לפועל שום עסקת חטופים". לדבריו, דווקא ההחלטה לצאת למבצע גדעון 2 היא זו ששברה את חמאס והובילה לשחרור החטופים - וזה הפוך לגמרי ממה שאלון המליץ.
מצד משפחות החטופים עצמן נשמעו גם קולות ביקורתיים כלפי אלון. צביקה מור, שבנו איתן שהה שבוי בעזה, תקף את האלוף על כך שהתעלם מהישגים צבאיים משמעותיים ומהצורך בשיקום ההרתעה הלאומית. מור הוסיף כי השבת הריבונות ואמינות הכוח הצבאי הם כלים להצלת העם כולו - לא רק הצלה של הפרטים שנמצאים בשבי.
מאחורי הוויכוח הפוליטי-צבאי מסתתר דיון ערכי שמשתקף כבר מתחילת המלחמה: מה קודם - הפרט או הקולקטיב? האם המלחמה היא כלי למימוש יעדים לאומיים, או כלי ראשון ואחרון להצלת האנשים שנחטפו? עמדת אלון, לפי המבקרים, ממקמת אותו בצד שמתעדף את הפרטים על פני הניצחון הלאומי - גישה שבה הממשלה, לפחות בפומבי, מסרבת לאמץ.
הסערה צפויה להימשך. שאלות על מה שקרה מאחורי דלתות סגורות לאורך חודשים ארוכים של משא ומתן - מי הציע מה, מי סירב ולמה - עדיין לא ענו עליהן במלואן, ודבריו של אלון מבטיחים שהן לא תרדנה מסדר היום בקרוב.
הדיון שאלון פתח בכנס הרצליה לא ייסגר בקרוב, ועשוי להפוך לאחד מהמוקדים המרכזיים של ועדת החקירה העתידית שתבחן את ניהול המלחמה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה