עיתונאי מלזי הרעיף שבחים על חמינאי בטהרן: "חלומי הגדול היה לראיין אותו"

ישראל לא הסתפקה בשתיקה. ביום שבו איראן קברה את המנהיג העליון שלה, עלי חמינאי, שחוסל ב-28 בפברואר בתקיפה אמריקאית-ישראלית, בחר החשבון הרשמי של מדינת ישראל בשפה הפרסית ברשת X לירות ישירות לתוך האבל - עם ציוץ חד ובוטה שטען כי רבים מהמגיעים ללוויה הגיעו כדי לוודא בעצמם שהוא אכן מת.

הציוץ, שנכתב בפרסית ופנה ישירות לקהל האיראני, הפך במהרה לאחד הפוסטים הנועזים ביותר שפרסמה ישראל ברשתות החברתיות מאז תחילת המתח הגרעיני והאזורי עם טהראן. לא מדובר בחשבון אנונימי או בגורם שולי - אלא בקול הרשמי של המדינה, שבחר לדבר בשפת האויב, ישירות לליבו.

הלוויה של חמינאי משכה המוני אנשים לרחובות איראן. אך הציוץ הישראלי ביקש להציב סימן שאלה מוסווה מאחורי ההמון הזה: האם הם בכו עליו, או שמא רצו לראות במו עיניהם שהסתיימה תקופה שסימנה עשורים של דיכוי, מלחמות פרוקסי, ותמיכה בארגוני טרור ברחבי האזור.

לישראל פעילות דיגיטלית מאסיבית בפרסית כבר שנים, ולא בכדי. החשבון בפרסית הוא כלי מבצעי לכל דבר - הוא מגיע לאזרחים איראנים שחיים תחת צנזורה, מדבר אליהם מעבר לראשי המשטר, ומנסה לייצר סדקים בין העם לשליטיו. הציוץ על הלוויה ממשיך קו זה בדיוק, עם קצת יותר חוצפה.

התגובות לא איחרו לבוא. ברחבי הרשת ניצתה ויכוח: יש שמחאו על הנועזות הישראלית וראו בציוץ מהלך תקשורתי מדויק שנוגע בעצב הגלוי של הפוליטיקה האיראנית. אחרים טענו שזה פזיז, שגוי בעיתוי, ועלול לפגוע דווקא בסולידריות עם האיראנים הפשוטים שסובלים מהמשטר - לא רק עם חמינאי עצמו.

בעוד שמאות מיליוני אנשים בעולם עקבו אחר הלוויה, עיתונאי מלזי שהגיע לטהרן בחר לנצל את הבמה לשיר שבחים על המנהיג העליון שנהרג. מוחמד סף-אכמל בן חמדאן, שדרן וכתב מרשת הטלוויזיה המלזית "אסטרו אוואני", התראיין לכלי התקשורת המקומיים האיראניים ומסר כי חלומו הגדול ביותר כעיתונאי היה לפגוש את חמינאי ולראיין אותו. הוא כינה את חיסולו "אסון עולמי שאינו ידיעה חדשותית רגילה, שכן חמינאי עיצב את זהותה של איראן המודרנית". כך הפך שדרן מלזי לאחד הכלים הנוחים ביותר שמצא המשטר האיראני בימים האחרונים לצרכי תעמולה - לקהל הפנימי ולחוץ לארץ כאחד.

המשטר האיראני פתח שבוע אבל רשמי שנועד לשמש הרבה יותר מסתם טקס פרידה. ארונו של חמינאי, עטוף בדגל איראן, הוצב במתחם התפילה הגדול "מוסלא" בטהרן, לצד ארונות בני משפחתו שנהרגו עמו בתקיפה - בהם חתנו, בתו הבכורה, נכדתו בת 14 חודשים ורעייתו של המנהיג העליון החדש, מוג'תבא חמינאי. על הארון הוצב הטורבן השחור של חמינאי, ולידו כאפייה בשחור-לבן המזוהה עם כוחות הבסיג', ובהמשך כוסה הארון גם בדגל אדום עם הכיתוב "יא חוסיין" שהובא ממקדש האימאם חוסיין בכרבלא - סמל לדם שנשפך ולקריאה לנקמה.

הנשיא מסעוד פזשכיאן נראה מזיל דמעה מול הארון. יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף פרץ בבכי עז שרעד בגופו. שר החוץ עבאס עראקצ'י שעמד לצדו נראה מובך, הסיט את עיניו לרגע ופניו נותרו חתומות. גם קבוצת גנרלים איראנים הצדיעה לארון. ואחד האירועים הבולטים ביום הראשון היה הופעתו הפומבית לראשונה זה חודשים של מפקד משמרות המהפכה, אחמד וחידי, שמסר מסר לוחמני בטלוויזיה הממלכתית: "דמו הטהור של האימאם השהיד יסמן נקודת מפנה נוספת בניצחונות האסלאם".

לטקס הגיעו נציגים ממדינות בעלות ברית ושכנות. בין המשתתפים: סגן יו"ר מועצת הביטחון של רוסיה דמיטרי מדבדב, בכיר הפרלמנט הסיני חה ווי, ראש ממשלת פקיסטן שהבאז שריף, נשיא טג'יקיסטן אמומאלי רחמון, נציגי ארגוני הטרור חמאס, חיזבאללה והחות'ים, ושר החוץ של הטליבאן אמיר חאן מוטאקי. ראשי מדינות ממערב לא הגיעו כלל.

מאחורי הקלעים התנהלה מלחמה דיפלומטית שקטה. לפי סוכנות הידיעות האיראנית "תסנים", שגרירי ארצות הברית במדינות אפריקה הזהירו כי מדינות שישלחו נציגים להלוויה עלולות לספוג קיצוץ בסיוע האמריקאי. עוד נטען כי שר החוץ האמריקאי רוביו שוחח אישית בנושא עם מקביליו לפחות בחמש מדינות ערביות. התוצאה: לפחות 13 מדינות חזרו בהן מהכוונה לשלוח נציגים, בהן שלוש מדינות ממזרח אירופה, חמש מאפריקה, שתיים מהמפרץ ושתיים ממזרח אסיה. לדיווחים אלה לא הוצגו ראיות פומביות, והם לא קיבלו אישור ממקורות בלתי תלויים.

חמינאי שלט באיראן עשרות שנים, וסימן כמעט כל עימות בין ישראל לאיראן בתקופה המודרנית. תחת הנהגתו גדלה תוכנית הגרעין, חוזקו חיזבאללה וחמאס, ונשגרו טילים על ישראל. עבור ממשלת ישראל, מותו הוא אירוע שקשה שלא להגיב עליו - השאלה רק הייתה איך.

הבחירה לעשות זאת בפרסית, בהומור שחור ישיר, אמרה יותר מכל הצהרה דיפלומטית. היא אמרה: אנחנו פה, אנחנו מדברים אל העם שלך, ואנחנו לא מפחדים לשמוח בפומבי.

שאלה מרכזית שמרחפת מעל כל הטקסים היא האם המנהיג העליון החדש, מוג'תבא חמינאי, יופיע בפומבי. הוא נפצע במכת הפתיחה של המלחמה, לפי הדיווחים ספג כוויות קשות בפניו, ומאז לא נראה בפומבי ולא מסר הצהרה מוקלטת. מסע הלוויה צפוי להימשך עד ה-9 ביולי, לעבור בערים קום ומשהד שבאיראן ובנג'ף וכרבלא שבעיראק, ולסיים בקבורת חמינאי בעיר הולדתו משהד - בעוד עיני העולם נשואות לשאלה אחת: האם הבן הפצוע יופיע לבסוף ויהפוך את מסע האבל לרגע ההכתרה הפוליטי הלא-רשמי שלו.