ג'ט לג? אור שמש בזמן הנכון הוא הפתרון החינמי שמפספסים

אם חשבתם שג'ט לג זה סתם עייפות מהטיסה הארוכה, כדאי לדעת שהמדע חושב אחרת. מדובר בנתק אמיתי בין השעון הביולוגי שלכם לשעון של היעד החדש, ולפתרון יש שם פשוט: אור.

השעון הביולוגי שלנו פועל על מחזור של כ-24 שעות. הוא מווסת שינה, ערנות, טמפרטורת הגוף, עיכול, הורמונים ומצב הרוח. הוא לא קופץ לאזור זמן חדש כי קנינו כרטיס טיסה.

האות שמאפס אותו? אור. תאים מיוחדים בעיניים קולטים אור ושולחים אותות לגרעין העל-תצלובתי, אזור קטן במוח שמתאם את כל התזמון הביולוגי. כשאור היום של המקום החדש לא מתאים לציפיות הגוף, מתחילים הסימפטומים המוכרים: תשישות בשעות אחר-הצהריים, ערנות שיא בשלוש לפנות בוקר, רעב בשעות מוזרות וערפל מוחי.

כיוון הטיסה משנה מאוד. טיסה מזרחה נחשבת לקשה יותר, כי היא דורשת מהשעון הביולוגי לזוז קדימה, כלומר להירדם ולהתעורר עוד לפני שהגוף בכלל מוכן לכך. טיסה מערבה קלה יותר, כי היא מבקשת מהשעון לזוז אחורה, ולרוב קל יותר להישאר ערים קצת מאוחר יותר מאשר לנסות להירדם מוקדם מהרגיל.

השימוש באור השמש הוא הכלי הזמין והחינמי ביותר, אבל התזמון קריטי. אחרי טיסה מזרחה, אור הבוקר ביעד החדש יסייע להזיז את השעון הביולוגי מוקדם יותר. אחרי טיסה מערבה, עדיף דווקא אור אחר-הצהריים המאוחר או תחילת הערב. חשיפה בזמן הלא נכון לא תעזור, ואף עשויה להחמיר את המצב.

לא צריך אף מכשיר מיוחד לשם כך. הליכה קצרה בחוץ, ארוחת בוקר ליד חלון מואר או סתם כמה דקות באוויר הפתוח אחרי ההתעוררות, זה מספיק. אור היום החיצוני הוא האפשרות הטובה ביותר.

גם הסוג שלכם כבני אדם משחק תפקיד. "טיפוסי לילה" מסתגלים בדרך כלל טוב יותר לטיסות מערבה, כי להישאר ערים עד מאוחר זה בדיוק מה שהם עושים בלאו הכי. "טיפוסי בוקר", לעומתם, מסתגלים בקלות רבה יותר כשהטיול דורש שינה ויקיצה מוקדמות.

מעבר לאור, יש כמה צעדים פשוטים שכדאי לאמץ. כוונו את הארוחות לשעון היעד מיד עם ההגעה. שמרו על תנומות יום קצרות בלבד, כדי שלא ייפגעו בשינת הלילה. הימנעו מאלכוהול, שמחמיר התייבשות ופוגע קשות באיכות השינה. ושתו מים, אם כי נוזלים לבדם לא מאפסים שעון ביולוגי.

כלל האצבע המקובל הוא יום התאוששות אחד לכל אזור זמן שחציתם. אם כדאי להתחיל להתכונן לפני הטיסה, אפשר להזיז מעט את לוח זמני השינה כבר מהבית, כמה ימים לפני היציאה.