חיל הים של משמרות המהפכה האיסלאמית פרסם הודעה רשמית ובה הכריז שכל ספינה שרוצה לעבור במצר הורמוז חייבת לקבל אישור מהכוח הימי האיראני ולציית לכללים שנקבעו על ידי הרפובליקה האיסלאמית. ההכרזה, שמנוסחת בשפה של ניצחון צבאי, מסמנת הסלמה ישירה במאבק על השליטה בנתיב השיט שדרכו עובר חלק ניכר מהנפט שמגיע לשווקים העולמיים.
בהודעה, שפורסמה על ידי כלי התקשורת הממלכתיים של איראן, נאמר כי הלוחמים "חיזקו את שליטתם במצר הורמוז ואבטחו אותו בשבועיים האחרונים". לפי ההכרזה, תנועת הספינות במצר הגיעה כבר לכ-50% מהרמה שהייתה לפני המלחמה, וכי האיראנים מתכוונים להגדיל את יכולת המעבר בהדרגה, אך רק עבור ספינות שיקבלו אישור מהכוח הימי שלהם.
הטון בהודעה דרמטי ומאיים גם יחד. האיראנים שיבחו את לוחמיהם שהוכיחו "שהגורל של הקרב אינו נקבע על ידי כמות גדולה של נשק, אלא על ידי עוצמת האמונה". בנשימה אחת הם תקפו את "הצבא הטרוריסטי האמריקני" וקבעו כי כל "הרפתקנות" אמריקנית תזכה ל"תגובה חזקה", וגם תעכב את תהליך פתיחת המצר לתנועת הספינות.
המסר ברור: איראן מציגה את עצמה כשוערת של אחד ממסדרונות הסחר החשובים בעולם, ומאיימת שכל כלי שיט שלא ימלא אחר כלליה יסכן את עצמו ואת האינטרסים של המדינה שנמל הבית שלה.
ארה"ב לא מתכוונת לקבל את הגדרת המציאות הזאת. פיקוד המרכז האמריקני פרסם תגובה ישירה שסתרה את הטענות האיראניות נקודה אחר נקודה. לפי הצהרת הפיקוד, "איראן אינה שולטת במצר הורמוז", ומאז תחילת מאי סייעו כוחות אמריקאים במעבר מוצלח של יותר מ-800 כלי שיט מסחריים ושל 380 מיליון חביות נפט גולמי, דרך מה שהאמריקאים מכנים "מסדרון הסחר הבינלאומי החיוני".
מדובר בסתירה פרונטלית ומחושבת: כשאיראן מציגה את המצר כנשלט על ידה, ארה"ב מציגה נתונים קונקרטיים שמראים תנועה שוטפת שמתרחשת ללא תלות בכוח הימי האיראני. שתי המדינות מדברות אל אותו קהל, שתיהן מנסות לקבוע מי מחזיק בריבונות הים.
המצר רחב בנקודה הצרה ביותר כ-39 קילומטר בלבד, ומשני עבריו נמצאות חצי האי ערב ואיראן. כ-20% מסחר הנפט העולמי עובר דרכו. המתיחות סביב מי קובע את כללי המעבר אינה חדשה, אך ההכרזות הרשמיות מהשבועות האחרונים מצביעות על כך שהמאבק עלה לרמה שלא נראתה זמן רב.
הגזרה שבה מתנגשים האינטרסים היא גם גזרה שבה שגיאה אחת יכולה להסלים מהיר מאוד. ספינת מסחר שתמצא את עצמה בין שתי הגדרות שונות של "מי מאשר מי" עלולה להיות דווקא הגורם שידחוף את שני הצדדים להחלטה שאיש מהם אולי לא תכנן.
בשלב זה שני הצדדים מנהלים מלחמת הצהרות שמלווה בנוכחות ימית פיזית. לא ברור האם ירדו מסלול ההתמודדות, או שהשבועות הקרובים יביאו אירוע שיכריח את שניהם לבחור צד בפועל, לא רק בהצהרות.
כל עוד ארה"ב ממשיכה לפעול בחופשיות ואיראן ממשיכה להכריז על שליטה, השאלה אינה אם תהיה התנגשות, אלא מתי היא תגיע לנקודה שאי אפשר להתעלם ממנה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה