מרים עציוני, המפיקה והאמרגנית שפרצה את הדרך לנשים בעולם הבידור הישראלי, הלכה לעולמה בשבת בתל אביב בגיל 87. עציוני נחשבה לאישה הראשונה בישראל שפעלה כמפיקה עצמאית וכסוכנת אמנים, בתחום שנשלט עד אז על ידי גברים בלבד. היא הותירה אחריה שני בנים, יובל ואייל, וחמישה נכדים.
חנה לסלאו, שעבדה עם עציוני קרוב ל-50 שנה, נפרדה ממנה בדבריי ספד נוגעים ללב. "עבדנו יחד 48 שנים, וקראתי לה 'מרים הכול כלול'", אמרה לסלאו. "היא טיפלה בכל מה שקשור אליי. היא הייתה האמא התרבותית שלי. היא ממש גידלה אותי וגם את חוה אלברשטיין. היינו בלתי ניתנות להפרדה. היה לה ידע עצום ואין כבר אנשים כמוה היום."
לסלאו סיפרה שעציוני ידעה שסופה קרב. "בשבוע האחרון הייתה הידרדרות במצבה - הזקנה הכריעה אותה, והיא גם אמרה שככה היא לא רוצה לחיות. ביקרתי אותה מדי יום ביומו, וביום חמישי דיברנו בווידיאו. היא אמרה לי: 'חנה, אני אומרת לך שלום. אני נפרדת ממך'. היא שאלה מה יהיה עם הפרויקטים החדשים שלי שעבדנו עליהם, אמרתי לה שהכול מתנהל כשורה."
עציוני נולדה בפולין בשנת 1938. כשהייתה בת פחות משנה, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוגלתה עם אמה ועם עשרות אלפי יהודים לסיביר. שם שהו השתיים כשנתיים וחצי, עד ששוחררו על ידי צבא אנדרס ב-1942 והועברו לטהרן שבאיראן. בפברואר 1943 עלתה לארץ ישראל במסגרת עליית ילדי טהרן - אחד הפרקים המרגשים בתולדות ההצלה היהודית.
בצה"ל ריכזה עציוני את לשכת האמנים בענף הווי ובידור במפקדת קצין החינוך הראשי - תפקיד שעיצב את דרכה המקצועית. "לא חלמתי להיות מפיקה", סיפרה בעצמה. "כבת טובה למשפחה פולנית ברור היה לכולנו שאהיה מורה. גם בצבא היה ברור לי ולכולם שאהיה בתפקיד חינוכי, אלא ששם נתבקשתי לרכז את לשכת האמנים של צה"ל. התבקשתי ונכבשתי."
עם שחרורה מהצבא החלה לעבוד עם גדולי המפיקים של התקופה, בהם חנוך גורי, משה ולין וגיורא גודיק. ב-1967 הקימה יחד עם תיאודור תומא את מועדון קפה תיאטרון במלון הילטון בתל אביב. ב-1970 הקימה את תיאטרון יובל, שהיה מהתיאטראות הפרטיים הראשונים בישראל ועלה על הבמה עשרות הפקות. לאחר מכן פתחה משרד הפקות עצמאי, וכך הפכה לאישה הראשונה בתחום.
לאורך שנות הקריירה שלה שימשה עציוני כמנהלת אישית של אמנים ישראלים מובילים: חוה אלברשטיין, חנה לסלאו, דודו פישר, ישראל פוליאקוב, גברי בנאי, יזהר כהן, אורי בנאי, גילת אנקורי, נתן דטנר ואודיה קורן. היא הפיקה עשרות הצגות, מחזות מקוריים ומתורגמים, מחזות זמר ומופעים לילדים. בין ההפקות האחרונות שלה: "אלה הם בנאי", "עושות שורשים", "דטנר על הגג", "להתאהב מחדש" ו"החיים זה לא שחור לבן".
על תרומתה לעולם הבמה קיבלה פרסי מפעל חיים מטעם אקו"ם, אמ"י ואיגוד המפיקים והאמרגנים בישראל. בנימוקי השופטים בפרס אקו"ם נכתב: "מרים עציוני פרצה את 'מועדון המפיקים הגברים', וב-50 השנים האחרונות הפכה לחלק בלתי נפרד ממנו." ביום העצמאות האחרון הוענק לה גם אות יקירת העיר תל אביב-יפו.
עולם התיאטרון הישראלי הגיב בכאב. מהתיאטרון הלאומי הבימה נמסר: "מרים הייתה מהדמויות הבולטות והמשפיעות בעולם התרבות הישראלי. היא ליוותה אינספור הפקות, אמנים ויוצרים, ושיתפה פעולה לאורך השנים גם עם התיאטרון הלאומי הבימה, מתוך מחויבות עמוקה לעשייה התרבותית בישראל. מרים הותירה אחריה מורשת של מקצועיות, מסירות, אהבת אדם ואהבת הבמה." מהתיאטרון הקאמרי נמסר: "מרכינים ראש על לכתה של המפיקה מרים עציוני. עובדי הקאמרי, היוצרים והשחקנים - מחבקים את משפחתה בשעה קשה זאת."
עציוני הותירה אחריה את שני בניה, יובל ואייל, ואת חמשת נכדיה. היא הייתה פעילה עד יומה האחרון ממש, ועסקה בהפקות פעילות עד הימים האחרונים לחייה.
עולם הבמה הישראלי קיבל בסוף השבוע אחת מהמכות הקשות בתולדותיו, עם פטירתה של האישה שיותר מכל אחרת עיצבה את פניו במשך יותר מחמישה עשורים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה