המכירה שמעוררת שאלות: כך נפרדה התאחדות הסטודנטים מ־BTTR

השקעת המיליונים של התאחדות הסטודנטים בהקמת אחד ממועדוני הצרכנות שהיה אמור להפוך לאחד החזקים בארץ – והמכירה שממשיכה לעורר שאלות

במשך חודשים הוצג BTTR כפרויקט שישנה את עתידה הכלכלי של חברת אלחון (חברת ההשקעות של התאחדות הסטודנטים הארצית). מועדון צרכנות שיאגד את כוחם של מאות אלפי החברים, הכנסות שיחזרו לסטודנטים וחזון של ריכוז כוח הקנייה של הסטודנטים במקום אחד.

סכום עתק הושקע מצד ההתאחדות במיזם – כ־5.5 מיליון ש"ח. אלא שבתוך פחות משנה ממועד ההשקעה נמכרו אחזקות ההתאחדות במיזם במחיר נמוך בצורה חריגה: כ־900 אלף ש"ח (!).

חודשים לאחר מכירת המניות, בשוק כבר דובר על גופי השקעות שמתכננים לרכוש שותפות במיזם לפי שווי של עשרות מיליוני שקלים.

האם מדובר בהחלטה עסקית גרועה, או במניפולציה של מנהלי התאחדות הסטודנטים שמטרתה למכור את "ביצת הזהב" שהוקמה למכרים?

כאשר דירקטוריון של גוף ציבורי מחליט להשקיע מיליוני שקלים במיזם עסקי, הוא למעשה מבקש מהציבור לתת בו אמון. הוא מבטיח שהכסף ינוהל בזהירות, שהסיכונים ייבחנו ושכל החלטה תתקבל לטובת בעלי העניין – במקרה הזה, מאות אלפי סטודנטים.

זו בדיוק הייתה ההבטחה שניתנה כשהתאחדות הסטודנטים הארצית הכריזה לפני כשנתיים על הקמת BTTR – מועדון צרכנות ופיננסים שאמור היה להפוך את ההתאחדות מגוף הנתמך בעיקר בתקציבים לגוף שמייצר הכנסות משמעותיות בעצמו.

הרעיון היה פשוט, ואפילו מבריק.

אם מאות אלפי סטודנטים מרכזים את כוח הקנייה שלהם במקום אחד – כרטיס אשראי, הטבות, ביטוחים, חופשות, קאשבק ושירותים פיננסיים – ניתן לבנות חברה ששווה עשרות ואף מאות מיליוני שקלים. בעולם כבר קיימים מודלים דומים, ובהתאחדות האמינו שהגיע הזמן שגם הסטודנטים ייהנו מפירותיהם.

לשם כך הוקמה BTTR בשותפות עם היזמית דנה הירשברג, שהציגה ניסיון בתחום מועדוני הלקוחות והפלטפורמות הדיגיטליות. על פי המצגות שהוצגו להתאחדות, השילוב בין קהל היעד העצום של האיגוד לבין הידע העסקי של דנה אמור היה להפוך את המיזם לסיפור הצלחה.

אלא שכבר בתחילת הדרך התברר כי ההצלחה רחוקה מלהיות מובטחת.

השקעה גדולה – וציפיות גדולות עוד יותר

לפי מסמכים פנימיים שהגיעו לידי המערכת, חברת אלחון (חברת ההשקעות הכלכליות של התאחדות הסטודנטים) השקיעה כ־5.5 מיליון שקלים עבור חלקה במיזם. מדובר באחת ההשקעות הגדולות שביצעה ההתאחדות מאז הקמתה.

הכסף שימש לפיתוח טכנולוגי, שיווק, גיוס עובדים, ייעוץ עסקי, הקמת מערכות סליקה, פעילות משפטית והוצאות תפעול נוספות. בדירקטוריון הסבירו כי מדובר בהשקעה לטווח ארוך, וכי כמו כל סטארט־אפ, גם BTTR צפויה להפסיד כסף בשנותיה הראשונות.

"אי אפשר לשפוט חברה כזו אחרי שנה," אמר אז אחד מחברי ההנהלה בדיון פנימי. "אם נסתכל רק על ההוצאות, לעולם לא נבנה נכס אמיתי."

באותם ימים, מעטים בלבד חלקו על ההחלטה. מי שכן העלו סימני שאלה קיבלו תשובה אחידה: צריך סבלנות.

חילופי השלטון

ואז התחלפה ההנהגה. לאחר מערכת בחירות לראשות התאחדות הסטודנטים הארצית, נכנסה לתפקיד היו"ר סיוון קורן, שנחשבה במשך שנים ליד ימינו של היו"ר היוצא, אלחנן פלהיימר, וכיהנה כסיו"ר ההתאחדות בזמן ההשקעה במיזם.

יודעי דבר מתעקשים שסיוון הייתה זו שהובילה את ההשקעה במיזם בצורה אקטיבית מול חברי הדירקטוריון.

אלחנן לא הסתיר את תמיכתו בסיוון. במהלך מערכת הבחירות הוא הופיע לצדה באירועים, השתתף במפגשים עם ראשי אגודות סטודנטים ואף שכנע אגודות רבות לתמוך בה. מבחוץ היה נדמה שמדובר בהעברת מקל מסודרת בין שני שותפים לדרך.

אלא שלאחר כניסתה לתפקיד החלו להופיע דיווחים על "מתיחות" לא ברורה בין השניים. גורמים שונים באיגוד סיפרו כי כביכול היחסים התערערו, וכי כל אחד מהם בחר להמשיך לדרכו.

אלא שבמקביל להצהרות הפומביות התרחש מהלך אחר – כזה שישפיע על עתידו של מועדון BTTR.

"אנחנו לא קרן השקעות"

באחת מישיבות הדירקטוריון הראשונות בראשות סיוון דנו בהחלטה לבטל את קרן ההשקעות של ההתאחדות, "להעלות למעלה" לאלחון את הכסף שבקרן ולצמצם את הפעילויות העסקיות של החברה.

הנהלת ההתאחדות הסבירה כי היא מבקשת לצאת מתחום ההשקעות, לצמצם סיכונים ולהחזיר את פעילותה של אלחון לליבת עיסוקה.

אלא שגם אם זו הייתה המדיניות החדשה, עדיין נותרת השאלה האם המחיר שהתקבל שיקף את שוויו הכלכלי של הנכס.

עסקה שמעלה יותר שאלות מתשובות

זמן קצר לאחר מכן נמכרו מניות התאחדות הסטודנטים ב־BTTR לדנה הירשברג תמורת סכום זניח של 900 אלף ש"ח. לא רק זאת, במסגרת העסקה לא נמכרו רק מניות ההתאחדות. דנה הירשברג קיבלה לידיה גם את מלוא הקניין הרוחני של המיזם, בסיס המשתמשים, ההסכמים עם אגודות הסטודנטים, הדאטה והזכויות שנצברו במסגרת הפעילות.

במונחים חשבונאיים, השקעה של כ־5.5 מיליון שקלים הסתיימה בהחזר של פחות מ־20% מהסכום שהושקע.

האם הדבר מעיד בהכרח על כישלון? לא. חברות צעירות רבות אינן שוות את ההון שהושקע בהן. אבל כאן מתחילות השאלות.

כיצד נקבע המחיר? האם בוצעה הערכת שווי עצמאית? האם פנו למשקיעים נוספים? האם נערך הליך תחרותי? והאם נבחנה האפשרות להמתין מספר חודשים נוספים לפני המכירה?

המערכת לא הצליחה לקבל תשובות חד־משמעיות לשאלות הללו.

ואז הגיעה ההפתעה

מספר שבועות לאחר השלמת העסקה החלו להסתובב בשוק דיווחים על התעניינות גוברת של גופים פיננסיים ב־BTTR.

גורמים בתחום מועדוני הצרכנות סיפרו כי משקיעים בחנו אפשרות להזרים הון לחברה לפי שווי גבוה משמעותית מזה שעל בסיסו נרכשו מניות ההתאחדות רק שבועות קודם לכן.

בהמשך כבר הכריזה החברה על הסכמי שיתוף פעולה חדשים, גידול במספר המשתמשים והשקת מוצרים נוספים.

אם אכן מגמת הצמיחה הייתה ידועה, או ניתנת לצפייה כבר בעת המכירה, עולה שאלה בסיסית: האם הציבור מכר מוקדם מדי נכס שהיה בדרך לעליית ערך? האם ייתכן שמישהו נתן לדנה הירשברג מתנה על חשבון הסטודנטים?

אין בכך כדי להוכיח שהחלטת המכירה הייתה שגויה. אולם הפער בין מחיר המכירה לבין ההתפתחויות שבאו זמן קצר מאוד אחריה הפך את העסקה לנושא שממשיך לעורר עניין.

המעבר שעורר סימני שאלה

ההשקעות שבוצעו במיזם על ידי גופים פיננסיים מוכרים שבועות בודדים לאחר מכירת המניות בסכום מגוחך מעלות שאלות רבות.

אין אינדיקציה לכך שסיוון קורן, יו"ר התאחדות הסטודנטים, פעלה בזדון. עם זאת, מבחינת ממשל תאגידי, רצף האירועים מעורר שאלות לגיטימיות.

כיצד ייתכן שמובילת ההשקעות במיזם בוחרת למכור אותו בנזיד עדשים חודשים ספורים לאחר כניסתה לתפקיד? כיצד ייתכן שמי שהובילה את ההשקעה במיזם הייתה גם זו שהובילה את המלצת המכירה חודשים ספורים לאחר מכן? האם חברי הדירקטוריון קיבלו גילוי מלא על מעורבותה בשני שלבי ההחלטה?

כל אחת מהעובדות הללו, בפני עצמה, יכולה להיות מוסברת.

השאלה היא האם התמונה הכוללת מצדיקה בחינה מעמיקה יותר של תהליך קבלת ההחלטות.

לא רק שאלה של כסף

בסופו של דבר, הסיפור של BTTR אינו עוסק רק ב־900 אלף שקלים או ב־5.5 מיליון.

הוא עוסק בשאלה רחבה יותר: כיצד גוף ציבורי מקבל החלטות עסקיות.

כאשר ארגון מנהל כספים של ציבור, האחריות שלו אינה מסתיימת בכך שהחלטה התקבלה כחוק. עליו גם לשכנע את הציבור שההליך היה מקצועי, שקוף ונקי משיקולים זרים.

במקרה של BTTR, חלק מהשאלות עדיין פתוחות.

אולי לכל אחת מהן קיימת תשובה פשוטה. אולי העסקה הייתה מוצדקת לחלוטין.

ואולי דווקא משום שמדובר בכספי ציבור, הדרך היחידה להשיב את אמון הציבור היא לחשוף את כל המסמכים, הערכות השווי, הדיונים והנימוקים שהובילו לאחת העסקאות המסקרנות ביותר שידעה התאחדות הסטודנטים הארצית.

כי בעולם של ממשל תאגידי, לא די בכך שהחלטה הייתה חוקית.היא גם צריכה להיות כזו שהציבור מסוגל להבין ולהאמין שנעשתה לטובתו.