חוקרים מאוניברסיטת תל אביב: לוח השנה של כת קומראן שימש בפועל - ואז ננטש

לוח השנה בן 364 הימים של כת קומראן לא היה רק רעיון על הנייר. כך טוענים חוקרים מאוניברסיטת תל אביב במחקר חדש שפורסם בכתב העת "תרביץ", ומציעים שחזור היסטורי שעשוי לפתור אחת התעלומות הוותיקות בחקר מגילות מדבר יהודה.

המחקר נערך על ידי פרופ' אשבל רצון מהחוג לפילוסופיה יהודית ומהחוג להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב. טענתה המרכזית: הלוח שימש את חברי הכת בצורה מעשית בשלב המוקדם של התגבשותה, במאה השנייה לפני הספירה - אך עם חלוף השנים נזנח, מסיבות שהיו גם טכניות וגם פוליטיות.

הלוח עצמו היה יוצא דופן. 364 ימים בדיוק, מספר המתחלק ב-7. כל שנה כללה 52 שבועות מלאים, וכל חג חל תמיד באותו יום בשבוע - ללא חריגות, ללא שינויים. עבור חברי הכת היה זה ביטוי לסדר אלוהי מושלם: חג הפסח, למשל, חל תמיד באותו יום. ספר היובלים, אחד החיבורים המרכזיים בספריית קומראן, אף תקף בחריפות את הלוח הירחי המקובל והציג את לוח 364 הימים כלוח המקורי שנמסר למשה בהר סיני.

אבל ממש כאן התחילה הבעיה. השנה האסטרונומית האמיתית ארוכה ביום ורבע מהשנה בת 364 הימים. הפער נשמע זניח, אבל הוא מצטבר. לאחר עשרים שנה של שימוש בלוח, החגים היו זזים בכמעט ארבעה שבועות ביחס לעונות. לאחר כמה עשרות שנים, חג האביב עלול היה להיחגג בחורף. עבור קהילה שראתה בחגים גם אירועים חקלאיים הקשורים לקציר, לביכורים ולעונות השנה - זו לא בעיה תיאורטית. זו בעיה מעשית שלא ניתן היה להתעלם ממנה.

פרופ' רצון משווה זאת לשעון שמאחר בדקה אחת ביום. בתחילה איש אינו מבחין. אחרי חודשים ושנים, השעה שמוצגת בו כבר לא משקפת את המציאות. כך, לדבריה, קרה ללוח קומראן: אידיאלי מבחינה מתמטית ורעיונית, אך מתרחק בהדרגה ממחזורי הטבע שעליהם ביקש לשלוט.

עד כה הציעו חוקרים פתרונות שונים לקושי. היו שטענו שחברי הכת הוסיפו מדי פעם ימים ללוח. אחרים סברו שהלוח כלל לא שימש בפועל. פרופ' רצון דוחה את שתי האפשרויות. לדבריה, העדויות מהמגילות מלמדות שהלוח נתפס כמרכיב מרכזי בזהות הדתית של הכת ואחד ממוקדי המחלוקת עם הממסד בירושלים. היא מצביעה על כך שכמעט 20 מגילות מקומראן עוסקות בלוחות שנה ובאסטרונומיה - מספר חריג המעיד על חשיבות הנושא לקהילה.

לצד הבעיה הטכנית, מציין המחקר גם גורם פוליטי. עלייתו לשלטון של המלך אלכסנדר ינאי שינתה את התמונה. ינאי תמך בהלכה שהייתה קרובה לזו של חברי הכת והתנגד להנהגה הפרושית. ההתקרבות הזו בין הכת להנהגה החשמונאית סיפקה, לפי פרופ' רצון, "סולם לרדת מהעץ". חברי הכת יכלו לזנוח את השימוש המעשי בלוח ולעבור ללוח שהיה מקובל בבית המקדש - בלי שהדבר ייראה כהכנעה.

מה שנשאר מהלוח לא נעלם לגמרי. הוא הפך לאידיאל דתי: נכון היה בעת הבריאה, ואולי יחזור לשימוש באחרית הימים. אבל מן המציאות היומיומית של הקהילה - הוא ירד.

פרופ' רצון סיכמה: "המחקר מציע שהוויכוח אינו חייב להיות בין לוח מעשי ללוח תיאורטי. ייתכן שהלוח שימש בפועל בתקופה מסוימת, אך עם התמורות הפוליטיות איבד את תפקידו המעשי והפך לאידיאל דתי וסמל זהות. כך ניתן להבין הן את מרכזיותו במגילות והן את היעלמותו ההדרגתית מן המציאות ההיסטורית."