יש לך זכות חוקית לדעת מה הממשלה עושה. אבל כשאתה מנסה לממש אותה, יש סיכוי טוב שפשוט לא תקבל תשובה. דוח חדש של היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים, שפורסם היום, מציג תמונה מדאיגה: עשרות משרדי ממשלה מפרים שיטתית את חוק חופש המידע, מסרבים לענות לבקשות אזרחים, דוחים אותן בטענות מעורפלות, ואפילו לא טורחים לפרסם דוחות שהחוק מחייב אותם לפרסם.
בראש רשימת המפרים הסדרתיים עומד משרד הבריאות. במהלך שנת 2025 בלבד הוכרז המשרד לא פחות מ-45 פעמים כרשות שמפרה את החוק. זה לא תקלה חד-פעמית: בשלוש השנים האחרונות הצטברו כבר 116 הכרזות כאלה נגד המשרד. אחריו בא משרד התחבורה והבטיחות בדרכים עם 22 הכרזות, וצבא ההגנה לישראל עם 11 הכרזות.
הבעיה המרכזית היא פשוטה: לא עונים. שמונים ושניים אחוז מהתלונות שהוגשו ליחידה עסקו באי מתן מענה בזמן שהחוק קובע. צבא ההגנה לישראל מוביל בקטגוריה הזאת עם שיעור חריגה עצום: 75% מהמקרים שבהם ניתנה תשובה, היא הגיעה רק אחרי יותר מ-120 ימים מהגשת הבקשה. מאחוריו משרד התקשורת עם 61.4%, משרד החוץ עם 34.8% והמשרד להגנת הסביבה עם 34%.
מי שכן עונה, לפעמים עונה בשלילה. משרד המשפטים, שאמור לפקח על שמירת החוק, דחה את השיעור הגבוה ביותר של בקשות חופש מידע: 45.2% מכלל הבקשות שהגיעו אליו נדחו. אחריו משרד העבודה עם 41.7%, הנהלת בתי המשפט עם 39.5% ומשטרת ישראל עם 37.3%. הסיבות שניתנו לדחייה: פגיעה בפרטיות, אי יכולת לאתר את המידע, או טענה שמדובר בדיונים פנימיים.
מעבר לחוסר המענה, הדוח מצא גם כשלים בשקיפות יזומה, כלומר בפרסום מידע שהמשרד אמור לפרסם מיוזמתו בלי שאף אחד יבקש. שלושים משרדי ממשלה ויחידות סמך, שהם 35% מכלל הגופים המחויבים, לא פרסמו את הדוח השנתי לשנת 2024. בין אלה: משרד התקשורת, משרד הבריאות, רשות המים, שירות בתי הסוהר והמשרד לשירותי דת. לא פרסמו, ולא הסבירו.
לצד זה, חמישה גופים נוספים, בהם משרד הרווחה, נציבות שירות המדינה, שירות בתי הסוהר, רשות מקרקעי ישראל והרשות הארצית לכבאות והצלה, לא פרסמו אף לא דוח רבעוני אחד על ההתקשרויות הכספיות שלהם במהלך שנת 2025. כסף ציבורי שזורם בלי שאף אחד מחוץ לגוף רואה לאן הוא הולך.
האזרחים לא שתקו. בשנת 2025 הוגשו 738 עתירות חופש מידע נגד רשויות ציבוריות, כאשר כ-75% מהן עסקו באי מתן מענה לבקשות. מתוך 714 פסקי דין שניתנו, ב-88% מהעתירות נגד רשויות המדינה התקבלה עמדת העותר. הרשויות הפסידו שוב ושוב בבית המשפט, וחויבו לשלם הוצאות משפט מצטברות של יותר מ-1.18 מיליון שקלים. לטובת הרשויות נפסקו בסך הכול כ-56 אלף שקלים בלבד. כלומר: הציבור שילם פעמיים, פעם כשהמשרדים לא ענו ופעם כשהמדינה הפסידה בתביעות.
ראש היחידה הממשלתית לחופש המידע, עורך הדין שלומי בילבסקי, אמר כי העלייה במספר בקשות חופש המידע מצד הציבור "משקפת מעורבות אזרחית גוברת ודרישה לשקיפות". אך הדגיש כי על משרדי הממשלה "לבער מכל וכל את התופעה הפסולה" של אי מתן מענה לבקשות מידע כפי שעולה מממצאי הדוח.
לא הכל שחור. הדוח כולל גם ציונים טובים. רשות האוכלוסין וההגירה הובילה בשיעור הבקשות שאושרו, עם 78.9%, אחריה משרד הרווחה והביטחון החברתי, הרשות הממשלתית למים ולביוב ומשרד הכלכלה והתעשייה. במהירות המענה, תוך 14 ימים, בלטו משרד הכלכלה והתעשייה, משרד החינוך, המשרד לביטחון לאומי, ובאופן מפתיע, גם משרד המשפטים עצמו, שדחה את מרבית הבקשות אך ענה עליהן מהר.
ממצאי הדוח צפויים להניע לחץ ציבורי ופרלמנטרי להגברת האכיפה נגד משרדים שממשיכים להתעלם מחוק חופש המידע, אחרי שנים שבהן ההכרזות כרשויות מפרות לא הביאו לשינוי משמעותי בהתנהלות.
ישראל משלמת מחיר כפול על חוסר השקיפות של הממשלה: פעם בכסף ופעם בזכות לדעת.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה