ארצות הברית ואיראן מחליפות תקיפות בלא הפסקה בעיראק ובסוריה. זו הפעם השביעית ברציפות שכוחות אמריקאיים ומיליציות הנתמכות על ידי טהרן מתעמתים בגזרות שונות, רצף עימותים לילי שלא נראה כמותו בין שתי המדינות.
פיקוד המרכז האמריקאי אישר את הפעילות ומסר כי התקיפות בוצעו בהנחיית הנשיא. הצבא הבהיר שמטרת הסבב הנוכחי, כמו אלו שקדמו לו, היא "להמשיך ולפגוע ביכולותיו הצבאיות של המשטר האיראני". איראן הודיעה רשמית מצידה כי כוחות אמריקאיים תקפו תשתיות במזרח התיכון, הצהרה שמסמנת נכונות לאשר את ההתעמתות בפומבי ולא לרכך את המסר.
שבעה לילות רצופים של תקיפות הדדיות מהווים קצב מבצעי חריג. מדובר בקמפיין מתמשך שמצביע על החלטה ברמה הגבוהה ביותר בוושינגטון להפעיל לחץ צבאי מתמיד, מבלי לעצור לנשימה. דונלד טראמפ, מנגד, מציג את עצמו כאיש העסקאות שיביא הכל לסדר, ומדגיש את גישת המשא ומתן שלו מול איראן, גישה שמשדרת ביטחון עצמי אבל פחות ברור מה היא מביאה בפועל על הקרקע.
פרטים על היעדים שהותקפו, מיקומם המדויק והנזק שנגרם לא נמסרו במלואם עד כה. אין עדיין נתונים רשמיים על מספר הנפגעים, ושתי הממשלות לא פרסמו מידע מלא על הלוגיקה המבצעית מאחורי כל אחת מהמתקפות.
באותו ערב ממש, טראמפ עסק גם בחזית הפנימית: הוא הודיע על שחרור מסמכים חסויים בנושא ביטחון הבחירות בארצות הברית, מהלך שנועד כנראה להציג את עצמו כמי שמביא שקיפות בתחום שבו הוא עצמו היה נתון לחקירה. הנאום התקיים בפורמט ערב גדול ורשמי, עם כל כלי הייצוג הוויזואלי שהבית הלבן יודע לגייס.
בין הדיפלומטיה בחוץ לפוליטיקה בפנים, יש גם מציאות יומיומית שמתרחשת ברחובות אמריקה. שירות ההגירה והגירוש, ICE, דיווח בשבועות האחרונים על עלייה חדה במספר המעצרים, הכוללים מצודים על מהגרים בלתי מסמיכים. ממשלת טראמפ מציגה פעולות אלה כחלק מהמדיניות שהובטחה בקמפיין הבחירות.
השם שעלה בהקשר האיראני הוא מוג'טאבה חמינאי, בנו של המנהיג העליון, שנקשר בדיווחים שונים לנושאי הכוח הפנימי במשטר. כל תקיפה נוספת מגבירה את הלחץ על מעגלי הכוח בטהרן ואת השאלות על יכולת ההמשך של המשטר לתפקד תחת אש מתמשכת.
ארצות הברית לא הכריזה רשמית על מלחמה, אולם שבעה לילות רצופים של תקיפות הדדיות מציירים תמונה של עימות מתמשך ומסודר, לא של מהלך חד-פעמי. איראן, מצידה, לא שומרת על שתיקה דיפלומטית, וההודעה הרשמית שלה מסמנת שטהרן מרגישה מספיק בטוחה להסלים בגלוי, או מחושבת מספיק כדי לדעת שהפרסום משרת אותה.
בינתיים, כל עוד שני הצדדים ממשיכים בקצב שהציבו לעצמם, השאלה שנשאלת היא מה המטרה הסופית של הקמפיין ומה ייחשב בעיני וושינגטון כהצלחה. האם הלילה השמיני יגיע, צפוי להיות ברור עם שחר.
המתיחות בין ארצות הברית לאיראן צפויה להמשיך להתחמם, כשהפריסה הצבאית האמריקאית במזרח התיכון נשארת בכוננות ושתי הממשלות ממתינות לראות מי ישחק את המהלך הבא.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה