ברנדה פריקר, השחקנית האירית שעשתה היסטוריה כאישה הראשונה מאירלנד שזכתה בפרס האוסקר, נפטרה בגיל 81. הסוכן שלה, פיל בלפילד, מסר את הבשורה ואמר: "לא נראה עוד מישהי כמוה, והעולם חסר יותר בלעדיה. היה לי כבוד להכיר אותה, לאהוב אותה ולעבוד איתה."
פריקר נולדה בדבלין והחלה את דרכה בטלוויזיה ובתיאטרון. הרגע שהפך אותה לאגדה הגיע ב-1990, כשזכתה באוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה בסרט "כף רגלי השמאלית". בסרט גילמה את אמו של קריסטי בראון, סופר וצייר שסבל משיתוק מוחין ולא יכול היה לדבר באופן מובן או לשלוט באיבריו, למעט כף רגלו השמאלית. דניאל דיי-לואיס, שגילם את בראון, זכה גם הוא באוסקר על אותו תפקיד.
מה שהפך את הזכייה לסנסציה של ממש היה שפריקר הגיעה לטקס כשחקנית כמעט אלמונית בסטנדרטים ההוליוודיים, וגברה על שחקניות מנוסות ומוכרות בהרבה, בהן ג'וליה רוברטס ואנג'ליקה יוסטון. ניצחון שאיש לא ציפה לו.
לקהל הרחב ברחבי העולם, ובמיוחד לדור שגדל בשנות התשעים, פריקר זכורה גם בזכות תפקיד אחר לגמרי. ב-1992 הופיעה בסרט "שכחו אותי בבית 2" בתור אישה חסרת בית שמטפלת ביונים בסנטרל פארק בניו יורק ומתיידדת עם קווין, הדמות של מקולי קאלקין. תפקיד קטן, אבל כזה שחרט את עצמו בזיכרון של מיליוני צופים.
עוד לפני התפרסותה הבינלאומית, עשתה פריקר את שמה בטלוויזיה הבריטית. ב-1986 הייתה חלק מהקאסט המייסד של סדרת הדרמה הרפואית "נפגעים" של רשת ה-BBC, שם גילמה את האחות מייגן רוץ'. היא נשארה בתפקיד עד 1990, חזרה אליו לאורך השנים, והופעתה האחרונה בסדרה הייתה ב-2010.
אבל פריקר לא הייתה מהסוג שמתאהב בתהילה. בריאיון שנתנה בשנת 2024 אמרה בפירוש שהאוסקר, המכובד ככל שיהיה, דווקא פגע בה. "מה שקרה היה הקללה הישנה של האוסקרים, כמו שקוראים לזה," אמרה. לדבריה, הפרס גרם לכך שליהקו אותה שוב ושוב לאותו סוג תפקידים, ושלא קיבלה הרבה הצעות, כולן בתיאטרון. "אז יש הרבה דברים לא נהדרים באוסקר. וגם לא מקבלים כסף. הם יכלו לתת איתו כמה גרושים לפחות," אמרה בחריפות ובהומור האופייניים לה.
סוכנה בלפילד, שמסר את דבר הפטירה, הוסיף: "תמיד יהיה לה מקום בלב שלי ובלב של כל כך הרבה מעריצי קולנוע וטלוויזיה ברחבי העולם." דברים שמסכמים כנראה טוב מכל את מה שהשאירה אחריה.
פרטי הנסיבות המדויקות של פטירתה טרם נמסרו לציבור.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה