ארה"ב, איראן וישראל שולחות מסרים צבאיים - וכולם מצביעים על הסלמה

שלושה אירועים שהתרחשו ביממות האחרונות במזרח התיכון לא נראים כמו מקרה. ארה"ב, איראן וישראל מבצעות פעולות שמעבר לנזק המיידי שלהן, כל אחת מהן נושאת מסר אסטרטגי ברור - ויחד הם מצביעים על כך שהאזור מתקרב להסלמה שאף אחד מהצדדים לא מצהיר רשמית שהוא רוצה.

בבנדר עבאס, בירת מחוז הורמוזגאן שלחוף מיצר הורמוז, האמריקנים פתחו בפעולה שיטתית שמטרתה לנתק את העיר ואת הנמל שלה. כלי התקיפה: הרס גשרים ומסילות ברזל. דפוס כזה עשוי לשמש למניעת אספקה מהכוחות האיראניים שמשבשים את השיט במיצר, אבל זה גם בדיוק הדפוס שנדרש כשרוצים להכין שטח לפעולה קרקעית עתידית. במצב כזה, בנדר עבאס תוכל לשמש ראש גשר לכוח נחיתה אמריקני. טראמפ עדיין לא שם, ולמעשה הוא מצהיר שהוא רוצה להימנע מזה - אבל ייתכן שהוא כבר בשל מספיק כדי לייצר אופציה כזו לשעת הצורך.

האיראנים, מצדם, בחרו ביעד שמשדר הרבה יותר מסתם תגמול. בכוויית הם פגעו במתחם התשתיות דוחה-מערב, כ-20 קילומטר מערבית לכוויית סיטי, שבו מרוכזות תחנות כוח ומתקן ההתפלה הגדול ביותר במדינה. כוויית מפיקה כ-90 אחוז מהמים שלה מהתפלה. הפגיעה הייתה משמעותית מספיק עד שהרשויות הכוויתיות קראו לאזרחים לחסוך במים ובחשמל.

לכאורה מדובר בתגובה לפגיעות האמריקניות בגשרים, במסילות הברזל ובמספר תחנות כוח ומתקן התפלה קטן בהורמוזגאן. אבל המסר האמיתי של התקיפה הכוויתית מכוון לכיוון אחר לגמרי. איראן מאותתת למדינות המפרץ ולסעודיה, שכולן נשענות באופן כמעט מוחלט על מים מותפלים, שהן חשופות בצורה חמורה מאוד. המטרה: ללחוץ על מדינות אלה שבתורן ילחצו על ארה"ב לרסן את עצמה ולא להמשיך בהסלמה.

ישראל לא נשארה מחוץ למשחק. היום פורסמו באופן חריג וגלוי מאוד תמונות של צוללת מסוג דולפין של חיל הים, הנמצאת במפרץ אילת. הפרסום אינו מקרי. הוא מגיע על רקע ההוראה האיראנית לחות'ים לחסום מחדש את מיצר באב-אל-מנדב, ומהווה מסר ישיר לארגון: אנחנו בדרך אליכם.

כיצד הגיעה הצוללת למפרץ אילת? ניתן להניח בסבירות גבוהה שהיא לא הקיפה את יבשת אפריקה. ההנחה המסתברת היא שהיא עברה בחשאי בתעלת סואץ, באישור מצרים. הסיבה: מצרים היא הנפגעת הראשית מחידוש הסגר החות'י על באב-אל-מנדב, שמוציא מתעלת סואץ חלק גדול מהתנועה הימית הבינלאומית. ממיצר באב-אל-מנדב אפשר להמשיך להפליג מסביב לחצי האי ערב, אל עבר מיצר הורמוז והמפרץ הפרסי.

התמונה הכוללת שמצטיירת היא של שלוש מעצמות אזוריות שמגדילות את לחץ הדוד בזהירות, כל אחת בדרכה. כרגע, למעט ישראל, גם איראן וגם ארה"ב אינן מעוניינות לכאורה בחידוש הלחימה בעצימות מלאה. אבל המציאות בשטח דוחקת את כל הצדדים לשם בקצב הולך וגובר. כשארה"ב מכינה שטח לפעולה קרקעית אפשרית, איראן תוקפת תשתיות מים של שכנות, וישראל שולחת צוללת כמסר גלוי - המרחק בין "שמירה על לחץ" לבין "מלחמה פתוחה" הופך קצר בצורה מדאיגה.