טראמפ פרסם טבלת הרוגים: "המלחמות שלי עולות הרבה פחות דמים"

דונלד טראמפ פרסם טבלה חדה ופרובוקטיבית שמשווה בין מספר ההרוגים האמריקאים במלחמות ההיסטוריות הגדולות של ארצות הברית לבין שני העימותים הצבאיים שהוא עצמו ניהל - מול איראן ומול ונצואלה. המסר ברור, גם אם טראמפ לא הוסיף לו כמעט מילה.

הנתונים שפרסם הנשיא מסודרים בשורות: מלחמת וייטנאם - 19 שנים וחמישה חודשים, 58,220 הרוגים אמריקאים. מלחמת קוריאה - שלוש שנים וחודש, 36,574 הרוגים. מלחמת עיראק - תשע שנים, 4,600 הרוגים. מלחמת אפגניסטן - עשרים שנה, 2,000 הרוגים. ולצידם, שני ה"מלחמות" של טראמפ: העימות הצבאי מול ונצואלה - יום אחד, אפס הרוגים. העימות מול איראן - ארבעה חודשים, 18 הרוגים.

טראמפ לא הוסיף הסבר ארוך. הוא לא צריך. הנתונים עצמם מדברים בשמו, ואת שאר הטיעון הוא מותיר לקורא להסיק בעצמו: שהוא מצליח שם שממשלות קודמות - דמוקרטיות ורפובליקניות כאחד - שילמו עליהן מחיר דמים כבד לאורך עשורים.

ההשוואה אינה מקרית. טראמפ ניהל בשנים האחרונות לחץ צבאי ודיפלומטי על ונצואלה, ובמקביל ביצע מתקפות ומהלכים מול כוחות איראניים באזור. הוא הציג את שני אלה לא כמלחמות פתוחות אלא כ"עימותים" מוגבלים - ועכשיו הוא מציג אותם גם עם תג מחיר שונה בתכלית מזה שהורישו לו קודמיו.

18 ההרוגים בעימות עם איראן מתייחסים ככל הנראה לאבדות שנגרמו מפעילות איראנית עוינת מאז תחילת כהונתו הנוכחית, אם כי טראמפ לא פירט בדיוק את הנתון. מנגד, אפס ההרוגים בונצואלה מדגיש את הטענה שניתן להפעיל לחץ צבאי ממשי בלי שחיילים אמריקאים ישלמו בחייהם.

הפרסום של טראמפ מגיע בשעה שהוא מתמודד עם ביקורת גוברת על מדיניות החוץ שלו, ובפרט על הדרך שבה הוא מנהל את היחסים עם טהרן. מתנגדיו טוענים שהפסקת האש עם איראן שהוא חתם עליה רכה מדי, ושהישגיו הם פחות ממה שהוא מציג. הפרסום של הטבלה הוא תגובה ישירה לביקורת הזאת.

בוושינגטון יודעים לקרוא את הטבלה הזאת גם אחרת. הנתונים שטראמפ מציג על מלחמות העבר נכונים ברמה הבסיסית, אבל ההשוואה לוקה בחסר: מלחמת וייטנאם, קוריאה, עיראק ואפגניסטן היו פעולות קרקעיות מסיביות עם מאות אלפי חיילים בשטח, בעוד שהעימותים שטראמפ מזכיר הם מוגבלים בהיקפם. מבקריו ישאלו אם ההשוואה הוגנת בכלל.

למרות זאת, ברמה התקשורתית - הפרסום עושה בדיוק מה שטראמפ מתכנן. הוא מניח מולך את המספרים, מדגיש את ההבדל הדרמטי, ומשאיר לאנשיו לפרש. מה שברור הוא שהנשיא מנסח כבר עכשיו את הנרטיב לקראת הבחירות הבאות: שהוא, בניגוד לקודמיו, לא שלח את בניהם של אמריקה למות בעימותים שלא מסתיימים.