תגלית דרמטית בירושלים: נחשפה תבנית נדירה ליציקת פסלוני פולחן מימי בית ראשון

ארכיאולוגים של רשות העתיקות חשפו תגלית היסטורית יוצאת דופן מתקופת בית המקדש הראשון, הטמונה מתחת לאדמת ירושלים במשך כ-2,700 שנה. מדובר בתבנית חרס נדירה ביותר, הראשונה מסוגה שהתגלתה אי פעם בעיר, אשר שימשה ליציקת פני צלמית אישה. הממצא הדרמטי הזה מספק לראשונה עדות ארכיאולוגית ישירה וחד משמעית לכך שלפחות חלק מצלמיות החרס הנפוצות של ימי ממלכת יהודה יוצרו בירושלים עצמה, ולא יובאו מאזורים אחרים כפי שחשבו חלק מהחוקרים בעבר.

התגלית המטלטלת התרחשה באתר הקישלה, הנמצא בשטח מוזיאון מגדל דוד בירושלים. החפירות הארכיאולוגיות במקום מתנהלות במסגרת העבודות להקמת האגף החדש על שם שוליך לארכיאולוגיה, אמנות וחדשנות במוזיאון. התבנית הקטנה אותרה במהלך פעילות קפדנית של סינון אדמה שהוצאה ממילויים ומצבורי עפר עתיקים המתוארכים לימי הבית הראשון. מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, ד"ר עמית ראם וד"ר אילה זילברשטיין, ציינו כי החפירה בקישלה, שנמשכת כבר מספר שנים, היא אחת החפירות החשובות ביותר שנערכו בירושלים בעשורים האחרונים, והיא מציגה ברצף ברור את תולדות העיר מימי מלכי יהודה ועד לימי המנדט הבריטי.

מיד לאחר גילוי הממצא באדמה, הועברה התבנית העדינה לטיפול המעבדות של רשות העתיקות. תמר גונן, מומחית לשימור ושחזור ממצאי חרס, ביצעה עבודת ניקוי מדוקדקת והסירה ממנה כל גרגר אדמה קטן כדי לחשוף את הפרטים הזעירים שהוטבעו בה. בהמשך, המשמר סלבה קלינדוחוב יצק חומר מתאים לתוך התבנית המשוחזרת. הפעולה הזו הובילה לתוצאה מדהימה: שחזור מושלם ומלא של פני האישה, המציג תווי פנים ברורים להפליא ותסרוקת תלתלים מפורטת ומעוצבת היטב.

צלמיות החרס הללו, המתוארכות למאות ה-6-8 לפנה"ס, מוכרות היטב לחוקרים כמעט מכל אתר שנחפר ביהודה ובירושלים. גובהן המלא של הצלמיות נע לרוב בין 10 ל-20 סנטימטרים, אולם כמעט תמיד הן מתגלות כשהן שבורות באזור הצוואר. שבר זה נובע משיטת הייצור הייחודית שלהן: הגוף והראש יוצרו בנפרד, כאשר הגוף עוצב ביד חופשית והראש בלבד נלחץ אל תוך תבנית מוכנה מראש, דבר שיצר נקודת תורפה פיזית בחיבור ביניהם.

דבי בן-עמי, אוצרת תקופת הברזל ברשות העתיקות, הסבירה כי במחקר מוכרים שלושה טיפוסים מרכזיים של צלמיות מאותה התקופה: צלמיות נשים המכונות "צלמיות עמוד יהודאיות" המציגות נשים עם תסרוקת מודגשת וידיים אוחזות מתחת לחזה, צלמיות פרשים על סוסים, וצלמיות של בעלי חיים שונים. הצלמיות הללו היו מחופות במקור בצבע לבן, ועל חלקן אף נמצאו שרידי צבע בגווני צהוב, אדום ושחור שעיטרו אותן בעבר.

השימוש המדויק בצלמיות הללו נותר תעלומה שמסעירה את עולם הארכיאולוגיה. העובדה שהן נמצאו בכמויות עצומות בכל מקום – בבתים פרטיים, ברחובות העיר ובתוך קברים – מעידה כי הן היו חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום של תושבי ירושלים הקדומה. בעוד שחלק מהחוקרים מציעים כי מדובר בייצוג של אלת הפריון הכנענית אשרה, אחרים טוענים כי אלו היו בסך הכל צעצועי ילדים או קמיעות הגנה פשוטים שנועדו להביא מזל טוב וברכה לבית.

גם שר המורשת, הרב עמיחי אליהו, התייחס לממצא הנדיר ומסר כי גילוי התבנית בלב ירושלים מעניק הצצה מוחשית ומרתקת לעולם הרוחני והתרבותי המורכב שעמו התמודדו מלכי ונביאי ישראל בתקופת המקרא. לדבריו, הממצא הקטן הזה נושא משמעות היסטורית אדירה המחברת בין הטקסטים המקראיים לבין הממצאים הפיזיים בשטח.

במוזיאון מגדל דוד נערכים כעת להנגשת החוויה לקהל הרחב. אילת ליבר, מנכ"לית ואוצרת ראשית של המוזיאון, הודיעה כי במהלך חופשת הקיץ הקרובה תתאפשר למבקרים ומשפחות הזדמנות לקחת חלק פעיל במחקר הארכיאולוגי של הקישלה, באמצעות השתתפות בסינון מודרך של עפר אמיתי מהחפירות בשטח כדי לנסות ולחשוף ממצאים נוספים מתחת לאדמה.