בית המשפט דחה את תביעת לשון הרע של רוטמן נגד גיא פלג וחדשות 12

בית משפט השלום בירושלים דחה את תביעת לשון הרע שהגיש ח"כ שמחה רוטמן נגד העיתונאי גיא פלג, מנכ"ל חדשות 12 אבי וייס, חברות חדשות 12 וקשת, וכן נגד מספר אנשי תקשורת ואישי ציבור ששיתפו את הפרסום ברשתות החברתיות. רוטמן דרש פיצוי של יותר ממיליון שקלים.

התביעה עסקה באמירה שיוחסה לרוטמן, לפיה דמם של האחים הלל ויגל יניב, שנרצחו בחוארה, אדום יותר מדמם של נרצחי השבעה באוקטובר. רוטמן טען כי מעולם לא אמר את המשפט הזה, ותבע את פלג ואת חדשות 12 בגין הפרסום.

סגן נשיא בית משפט השלום בירושלים, השופט אורן סילברמן, קבע בפסק הדין כי אמנם מדובר בפרסום המהווה לשון הרע לנוכח חומרת האמירה שיוחסה לרוטמן, אך הנתבעים הצליחו להוכיח את הגנת "אמת בפרסום". לדבריו, עלה בידי ההגנה להוכיח כי הדברים אכן נאמרו במהלך דיון סגור בוועדת החוקה, וכי היה בפרסומם עניין ציבורי מובהק.

בית המשפט הסתמך בהכרעתו על עדויות של שלוש משפטניות ממשרד המשפטים שנכחו בדיון. השתיים העידו כי רוטמן אכן אמר את הדברים, גם אם לא התכוון למשמעות שיוחסה להם, וכי מיד לאחר מכן הבהיר את כוונתו וחזר בו מהניסוח. השופט קבע כי עדויותיהן היו עקביות, אמינות ומבוססות על זיכרון אישי, ולכן העדיף אותן על פני גרסתו של רוטמן.

לפי פסק הדין, גם התרשומת שעליה הסתמך גיא פלג בכתבתו חיזקה את גרסת ההגנה, שכן היא תאמה את עדויות המשתתפות בדיון ואת נסיבות האירוע. בית המשפט ציין גם כי עדותו של היועץ המשפטי של ועדת החוקה, עורך הדין גור בליי, לא הצליחה לערער את מסקנות ההגנה. בליי העיד כי אינו זוכר באופן עצמאי את שנאמר בישיבה, וכי זכרונו התבסס על הקלטה מאוחרת יותר.

השופט סילברמן מתח ביקורת חריפה על התנהלותו הדיונית של רוטמן. לדבריו, התובע לא הציג כבר בתחילת ההליך את ההקלטה שעליה ביקש להסתמך בהמשך, לא זימן עדים נוספים שיכלו לכאורה לתמוך בגרסתו, ואף בחר שלא להעיד את דוברתו, שהעבירה בזמן אמת את תגובתו הראשונית לכתבה. בית המשפט קבע כי התנהלות זו פועלת לחובתו של רוטמן ומחזקת את מסקנת ההגנה.

בפסק הדין נקבע כי מדובר בפרסום שעסק בהתבטאות של נבחר ציבור במסגרת תפקידו הציבורי, בנושא המצוי בלב העניין הציבורי. לכן, כך קבע בית המשפט, מתקיימת גם דרישת העניין הציבורי, שהיא תנאי הכרחי להגנת אמת בפרסום.

בהתאם לכל אלה, נדחתה התביעה במלואה נגד גיא פלג, חדשות 12 והנתבעים הנוספים שהיו שותפים להפצת הפרסום.