הביטוח הלאומי בדרך לגירעון: מי שלא עובד ישלם יותר

הביטוח הלאומי צפוי להיקלע לגירעון חמור כבר בשנת 2029, כך עולה מתחזית שגיבש משרד האוצר והוכנסה לתוכנית התקציב התלת שנתית. במשרד האוצר מקדמים כעת תוכנית לכיסוי הפער, שכוללת העלאת דמי ביטוח למי שאינו עובד וצמצום זכאויות שהורחבו בשנים האחרונות.

לפי הנתונים, הגירעון השנתי של הביטוח הלאומי צפוי להגיע לכ-18 מיליארד שקל בשנת 2030, ולזנק לכ-48 מיליארד שקל עד שנת 2050. הסיבות לכך הן כפולות: מצד אחד, רפורמות שהרחיבו דרמטית את הזכאויות בתחומי הסיעוד והילדים הנכים. מצד שני, דמי ביטוח נמוכים ומגוון הנחות שניתנות לחלקים נרחבים באוכלוסייה שאינם מועסקים.

כיום שכיר עם שכר חודשי ממוצע של כ-13.5 אלף שקל משלם דמי ביטוח לאומי שנתיים בסך 5,880 שקל. מובטל משלם 1,716 שקל בשנה בלבד, ואילו אברך או סטודנט משלם 576 שקל בשנה, פחות מ-10% מהתשלום של שכיר ממוצע. במסמך שהוכן באוצר עוד ביוני נכתב כי "הגירעון האקטוארי יכול שיצומצם באמצעות העלאת דמי הביטוח הלאומי באופן רוחבי על העובדים במשק, אולם צעד זה יכביד את נטל המס האפקטיבי על האוכלוסייה העובדת, ועלולות להיות לו השפעות שליליות על שוק התעסוקה".

לכן, הכיוון המסתמן הוא אחר: העלאת התשלומים דווקא למי שאינו עובד, ולא הכבדה נוספת על העובדים. במסמך האוצר צוין כי "דרושים תיקונים משמעותיים במדיניות הגבייה של ביטוח לאומי, באופן שיגדיל את בסיס התשלומים ויתאים את גובה הביטוח של מי שאינו עובד, כך שתקבולי הביטוח הלאומי ייגבו באופן יותר שוויוני".

הפער בין ההנחות לסטודנטים לבין ההנחות לאברכים בולט במיוחד. עורכת הדין שלומית רביצקי טור-פז, מנהלת המרכז לחברה משותפת במכון הישראלי לדמוקרטיה, מסבירה כי בעוד שההנחה לסטודנטים מוגבלת לתקופת התואר הראשון והשני, ההנחה לאברכים ניתנת באופן קבוע עד גיל 67. "בניגוד לסטודנטים שההיגיון מאחורי זה הוא שהם לומדים הכשרה מקצועית שבעתיד תעלה את השכר שלהם, ובהתאם גם את תשלומי הביטוח הלאומי, לגבי אברכים מדובר בלימודים שאינם מקנים הכשרה מקצועית עתידית", אמרה.

לפי חישובי המכון הישראלי לדמוקרטיה, הפער המצטבר בין ההנחה לאברכים לבין תשלומי מובטל עומד עד גיל 67 על כ-55.8 אלף שקל. במונחי השכר הממוצע בחברה החרדית, מדובר בהפסד מצטבר של עד 111.7 אלף שקל לכל אברך שנשאר בישיבה לאורך כל חייו הבוגרים. מספר האברכים בישראל מוערך כיום בכ-175 אלף, כאשר החל מינואר האחרון, בעקבות פרשנות שניתנה לבג"ץ הגיוס, נשללה ההנחה מכ-90 אלף אברכים חייבי גיוס בגילי 18 עד 29.

מעבר לשינויים בגבייה, באוצר בוחנים גם צעדים מבניים רחבים יותר: הקשחת תנאי הזכאות לקצבאות, העלאת גיל הפרישה בהתאם לתוחלת החיים, בחינה מחדש של קצבאות שאינן תלויות הכנסה, והגדלת השתתפות המדינה במימון הביטוח הלאומי. חלק מההמלצות הללו כבר עלו בוועדות ציבוריות בעבר, בהן ועדה שהוקמה ב-2012, וצוות בראשות הכלכלן איתן ששינסקי שפעל מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה לפני כחמש שנים, אך רובן מעולם לא יושמו.

במקביל לדיון בגבייה השוטפת, עולה גם יוזמה נפרדת שמעוררת ביקורת: הפחתת שיעור ההפקדות המנדטוריות לחיסכון הפנסיוני, במטרה להגדיל את השכר הנטו בטווח המיידי מבלי להטיל עלויות נוספות על המעסיקים. מומחים מזהירים כי מדובר בצעד שפוגע בעיקר בחוסכים הצעירים, בשל אפקט הריבית דריבית לאורך שנות החיסכון. הפחתה של אחוז אחד בלבד מההפקדה החודשית עשויה לכרסם בשיעור של 5% עד 10% בקצבה החודשית בעת הפרישה, ולפגוע גם בכיסויים הביטוחיים לאובדן כושר עבודה ולשארים הכלולים בקרנות הפנסיה.

גם בארצות הברית מתנהל דיון דומה על עתידה של מערכת הביטוח הסוציאלי, אף שהמשבר שם צפוי להתרחש בעוד יותר מעשור. שם נבחנים צעדים כמו העלאת תקרת השכר החייבת בתשלום לביטוח הסוציאלי, גבייה מוגברת מבעלי הכנסות גבוהות, העלאה הדרגתית של גיל הפרישה והאטת קצב הגידול בקצבאות. הדמיון בין הדיונים משקף בעיה מבנית משותפת: מערכות ביטוח סוציאלי שנבנו על הנחות דמוגרפיות שכבר אינן מתקיימות, לנוכח הזדקנות האוכלוסייה והתארכות תוחלת החיים.

ככל שהגירעון הצפוי בביטוח הלאומי לא יטופל באמצעות רפורמה מקיפה שתשלב הגדלת הכנסות, שינוי בזכאויות ועידוד תעסוקה, סביר שהנטל ימשיך לעבור בין קבוצות אוכלוסייה שונות, כשבסופו של דבר הציבור העובד עשוי לשלם יותר, והזכאים לקבל פחות.