המחסן הביטחוני האמריקאי מתרוקן: הפנטגון מזניק ייצור מיירטים

ארצות הברית ומדינות המפרץ הציבו קו אדום ברור מול איראן: היא לא תגבה אגרות מעבר במצר הורמוז. כך עולה מדיווח שפורסם בוול סטריט ג'ורנל, שמפרט את הדרישות שהעלתה טהראן במסגרת המשא ומתן המתגבש עם עומאן על עתיד המצר האסטרטגי.

לפי הדיווח, איראן ניסתה להכניס לשולחן המשא ומתן דרישה תקדימית: לגבות ""דמי מעבר"" מכלי שיט שחוצים את מצר הורמוז, אחד מנתיבי השילוח הצפופים והחשובים בעולם. הדרישה נדחתה מכל וכל על ידי הבכירים האמריקאים ומדינות האזור שהיו מעורבים בשיחות.

אלא שלפי דיווחים חדשים, איראן לא הסתפקה בכך והוסיפה לרשימת דרישותיה תנאים נוספים ונוקשים: סיום מיידי של המצור הימי האמריקאי, הסרת כל הסנקציות על הנפט והגז האיראני, הכרה מפורשת בזכותה לגבות דמי מעבר ימיים מכל ספינה, והפסקה קבועה של כל התקיפות נגדה מצד כל הצדדים. דובר משרד החוץ האיראני, איסמאעיל בקאאי, מסר כי השיחות מול עומאן "הוגדרו כחיוביות, הן במישור הטכני והן במישור המדיני", וכי "המתווה שנידון כעת מיועד להבטיח את הזכויות הריבוניות ואת שיקולי הביטחון הלאומי של איראן ושל עומאן". לדבריו, "השיחות מתמקדות בשמירת הביטחון בנתיבי הכניסה והיציאה ממיצרי הורמוז, והתוצאות הסופיות של המשא ומתן יוכרזו לאחר השלמתו".

לפי הפרסום, גם מדינות נוספות באזור המזרח התיכון הצטרפו לעמדה האמריקאית ודחו את התביעה האיראנית. הבכירים שעומדים מאחורי הדיווח ציינו כי המיקוד המשותף של מדינות האזור הוא ביטחוני ולא כספי, וכי הנושא המרכזי מבחינתן הוא ביטחון ולא תשלומים על מעבר ימי.

הדחייה לא הגיעה בהפתעה. עוד לפני שהדיווח התפרסם, הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ הבהיר את עמדתו בצורה חד משמעית. "האיראנים לא יגבו. אם מישהו יגבה, זה אנחנו", אמר טראמפ, במשפט שמסכם את הגישה האמריקאית לכל הנושא.

Donald Trump by Gage Skidmoreצילום: דונלד טראמפ

מצר הורמוז, המפריד בין איראן לחצי האי ערב, הוא אחד הצירים הכלכליים הרגישים ביותר בעולם. חלק ניכר מתפוקת הנפט הגלובלית עובר דרכו יום יום, ולכן כל איום על חופש השיט בו נחשב לאיום ישיר על שוקי האנרגיה העולמיים. איראן איימה בעבר לא פעם לסגור את המצר כאמצעי לחץ מדיני וצבאי, ודרישתה הנוכחית לגבות תשלום על מעבר מתפרשת כניסיון להשיג שליטה ומעמד רשמי באזור שהוא, למעשה, נחלת הכלל הבינלאומית.

מדינות המפרץ, מצידן, לא מוכנות להסתפק בדחיית הדרישה הכספית בלבד. לפי הדיווח, יש דרישה מפורשת מטהראן לערבויות ממשיות שאיראן ושלוחותיה באזור, בהן מיליציות ומאורגנים המקושרים לטהראן בתימן, בעיראק ובלבנון, לא יהוו עוד איום על שטחן. מדובר בתנאי בסיסי מבחינת המדינות הערביות, שחוו בשנים האחרונות תקריות ביטחוניות שיוחסו לאיראן ולגורמים המזוהים עמה. הדרישה לערבויות מפורשות נתפסת כתנאי מקדים ולא ניתן למשא ומתן מבחינת מדינות האזור, שמעדיפות הבטחה ביטחונית ברורה על פני כל הסדר כלכלי או סמלי אחר.

ההבנות המתגבשות מתנהלות באמצעות עומאן, שמשמשת כמתווכת מסורתית בין איראן למערב ולמדינות המפרץ. הסולטנות נחשבת לאחד הגורמים המדיניים היחידים שמצליחים לשמור על יחסים תקינים גם עם טהראן וגם עם וושינגטון ועם מדינות המפרץ הסוניות, ולכן היא נתפסת כתובת הטבעית לניהול משא ומתן רגיש כזה. עומאן היא זו שמנהלת בפועל את השיחות עם איראן, וההבנות שיושגו בחסותה צפויות לעצב את מעמדו העתידי של המצר ואת חלוקת האחריות עליו בין המדינות השונות באזור.

בישראל עוקבים בדריכות אחרי ההתפתחויות, אך לא מרוצים מרמת השקיפות. בכירים בירושלים הודו כי המדינה אינה מתעדכנת ישירות מהאמריקאים על הנעשה במשא ומתן, ומקבלת את רוב המידע בדרכים עקיפות. "היום זה יום השלום העולמי", אמר בכיר ישראלי בציניות. "הנתיב הדיפלומטי חזר בכל הכוח. טראמפ רוצה הסכם, היועצים שלו רוצים הסכם בכל מחיר, והאיראנים מבינים את זה". אותו בכיר תיאר את חוסר היציבות בעמדות הנשיא האמריקני במילים חדות: "מרחק של שלום ומלחמה אצל טראמפ הוא המרחק בין האותיות בקלדת". גורם איראני בכיר מסר במקביל כי טהראן הגיעה למסקנה שעליה להקשיח עמדות ולבסס מנופי לחץ לפני שתוכל לנהל משא ומתן משמעותי מול טראמפ, מתוך הערכה שהנשיא האמריקני מפרש ויתורים כחולשה.

המלאי הביטחוני האמריקאי נמצא במצב חירום. חמישה חודשי לחימה מול איראן רוקנו כמעט לחלוטין את מחסני התחמושת המדויקת של צבא ארצות הברית, ועכשיו הפנטגון נאלץ לפעול בדחיפות. משרד ההגנה האמריקאי חתם על הסכמי מסגרת חדשים עם ענקיות הביטחון לוקהיד מרטין ונורת'רופ גראמן, במטרה להגדיל באופן דרמטי את קצב ייצור המיירטים. הנתונים שנחשפו מטלטלים: צבא ארה"ב השתמש בכמעט 80% ממלאי מיירטי מערכת THAAD, וכן בכמחצית ממלאי מיירטי מערכת הפטריוט, לצד ניצול כמעט מלא של מלאי הטילים מדויקי הטווח ATACMS ו-PrSM.

הדלדול החמור במלאי לא נשאר מאחורי הקלעים. לפי הדיווחים, הוא היה בין הגורמים המרכזיים שהובילו את הנשיא דונלד טראמפ להחלטה לבלום גל תקיפות נוסף נגד איראן בסוף השבוע. בעלות ברית של ארה"ב במפרץ הביעו חשש כבד כי המחסור במיירטים יפגע ביכולתן להתגונן מפני טילים וכטב"מים איראניים, ובצל המשבר החל הפנטגון ליישם תוכנית חשאית ודחופה להעברת טייסות F-15 ו-F-16 וכן מטוסי תדלוק אווירי מבסיסים קדמיים הסמוכים לאיראן אל בסיסים מרוחקים ומוגנים יותר באגן הים התיכון ובדרום אירופה.

הדחייה האמריקאית משתלבת במגמה עקבית של הממשל האמריקאי, שמסרב להעניק לאיראן כל הכרה בסמכות על נתיב מים בינלאומי. מבחינת וושינגטון, הענקת מעמד כזה לטהראן, ולו סמלי, הייתה עלולה לשמש תקדים מסוכן ולפתוח פתח לדרישות דומות בעתיד, גם ממדינות אחרות המצויות בקרבת נתיבי שילוח אסטרטגיים.

בפועל, נראה שהמשא ומתן שמתנהל באמצעות עומאן ימשיך להתמקד בשני צירים מרכזיים: הבטחת חופש שיט מלא במצר הורמוז מבלי שאיראן תוכל לגבות תשלום או להטיל הגבלות, ומצד שני קבלת התחייבות איראנית מפורשת להפסקת פעולות תוקפניות של שלוחותיה באזור. עד כמה טהראן תהיה מוכנה לוותר על שני העוגנים המרכזיים הללו, שהיו עד כה חלק מרכזי מכוח המיקוח האזורי שלה, זו השאלה שתעמוד במרכז השיחות בתקופה הקרובה.

ההבנות המתגבשות בין איראן לעומאן סביב מצר הורמוז נמצאות עדיין בשלבי דיון, ובשלב זה לא ברור כיצד תגיב איראן לדחייה הפומבית של דרישתה, והאם הנושא ימשיך להיות חלק מהשיחות עם עומאן. כמו כן, לא ברור בשלב זה אם איראן תמשיך לדרוש הכרה בסמכותה על המצר, או שתקבל בסופו של דבר את המסגרת שמדינות האזור וארצות הברית מנסות לגבש.

בינתיים, ההצהרה החדה של טראמפ משמשת סימן ברור לכיוון שבו וושינגטון מתכננת להתקדם: בלי פשרות בנוגע לחופש השיט במצר הורמוז, ובלי הכרה בכל סמכות איראנית על אחד מנתיבי המסחר החשובים בעולם.