הפריימריז במישיגן: המועמד האנטי-ישראלי מוביל בפער דק מול הפרו-ישראלית

הבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית, שנערכו ביום שלישי במישיגן ובמיזורי, הפכו למבחן דרמטי לכיוון הפוליטי שאליו נעה המפלגה כולה. במרכז הזירה עומדת שאלה בוערת אחת: האם המפלגה הדמוקרטית ממשיכה להיסחף שמאלה, גם במחיר נטישת מדיניות התמיכה המסורתית בישראל.

במישיגן, מדינת מפתח שטראמפ כבש בהפרש זעום ב-2024, מתמודדים עבדול אל-סייד מול חברת הקונגרס היילי סטיבנס על מועמדות המפלגה למושב הסנאט שיתפנה. אל-סייד, פעיל בריאות הציבור לשעבר, מנהל קמפיין פרוגרסיבי חריף שקורא לסיים את הסיוע הצבאי הבלתי מותנה לישראל, ואף האשים את ישראל ב"רצח עם" ברצועת עזה.

אל-סייד זוכה לתמיכה גלויה מהדמויות הבולטות ביותר של השמאל הדמוקרטי, הסנאטור ברני סנדרס וחברת הקונגרס אלקסנדריה אוקאסיו-קורטז. בנאום קמפיין הוא אמר כי אם המצביעים מאמינים שבמקום לממן "רצח עם שמבצעת ממשלה זרה" עדיף לבנות בתי ספר בגרנד ראפידס, אז זה הזמן להצביע. הוא אף נמנע מלהכיר במפורש בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

מנגד, סטיבנס מיוצגת כמועמדת המתונה יותר, וזוכה לגיבוי של מושלת מישיגן גרטשן וויטמר, מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט צ'אק שומר וארגוני פרו-ישראל מובילים. לפי הערכות, גופים המזוהים עם ועד השדולה הפרו-ישראלית האמריקאית (איפא"ק) השקיעו למעלה מ-30 מיליון דולר מטעם סטיבנס, מה שמעיד על החשיבות שהמחנה הפרו-ישראלי מייחס לתוצאה.

עם זאת, גם סטיבנס אינה מציגה תמיכה עיוורת בישראל. בדיבייט ביולי היא אמרה כי מדיניותו של ראש הממשלה נתניהו "לא קידמה שלום ולא חיזקה את הביטחון" של קהילות יהודיות בארצות הברית ומחוצה לה. סקר של רויטרס-איפסוס מצא כי התמיכה הדמוקרטית בישראל צנחה מ-59 אחוז ב-2018 ל-22 אחוז בלבד במאי 2026, נתון שמסביר חלק מהדינמיקה הפוליטית במרוץ.

גם הנשיא טראמפ, שאינו מצביע במישיגן, לא נמנע מלהגיב למרוץ. בהצהרה מהחדר הסגלגל הוא תיאר את הבחירות כמאבק בין אידיאולוגיות קיצוניות: "יש קומוניסט מול סוציאליסט. ככה אני רואה את זה... נראה שהקומוניסט מוביל", אמר, והבהיר כי בבחירות הכלליות בנובמבר הוא תומך במועמד הרפובליקני מייק רוג'רס.

נכון לשעה 23:00 בחוף המזרחי, אל-סייד מוביל בפער דק על פני סטיבנס, כאשר נספרו כ-53% מהקולות במדינה. אל-סייד קיבל כ-305 אלף קולות, שהם 49.6%, לעומת כ-286 אלף קולות לסטיבנס, שהם 46.5%, פער של כ-20 אלף קולות בלבד. הספירה במחוז וויין, המחוז הגדול במדינה ובו נמצאת העיר דטרויט, מתקדמת באיטיות והיא זו שעשויה להכריע את התוצאה הסופית, כשסטיבנס מקווה למצוא שם יתרון שיסגור את הפער שפתח יריבה באזורים אחרים.

זירה מקבילה, אישית יותר, מתנהלת במיזורי, שם מנסה חברת הקונגרס לשעבר קרי בוש, מהשורות הפרוגרסיביות של "החוליה" בקונגרס, לחזור לפוליטיקה מול חבר הקונגרס המכהן ווסלי בל, שהביס אותה בבחירות המקדימות הקודמות. בוש נחשבת לאחת המבקרות החריפות ביותר של ישראל בקונגרס מאז טבח השבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו ברצועת עזה.

ב-2024 השקיעו איפא"ק וגופים מסונפים אליו מיליוני דולרים לטובת בל. השנה, לפי הערכות פומביות, גופים פרו-ישראליים השקיעו למעלה מ-3 מיליון דולר נוספים כדי למנוע את שובה של בוש לקונגרס. בוש, מצדה, טוענת שדעת הקהל הדמוקרטית השתנתה מאז תבוסתה, וסקר של סוכנות הידיעות האמריקאית מצא כי 58 אחוז מהדמוקרטים סבורים כיום שארצות הברית תומכת יתר על המידה בישראל, לעומת 45 אחוז בתחילת 2024 בלבד.

בפועל, בל הוא שהכריע את המערכה במיזורי, כשהביס את בוש בפריימריז במחוז הראשון של המדינה ושם קץ לקריירה הפוליטית שלה בקונגרס. איפא"ק, שראה בהפלת בוש יעד מרכזי, השקיע משאבים כבדים במערכה נגדה, בדומה למהלכים שנקט בעבר נגד חברי קונגרס אחרים מקבוצת "הסקווד" הפרוגרסיבית. התבוסה נתפסת כמכה משמעותית לזרם הפרוגרסיבי בתוך המפלגה הדמוקרטית, וכחיזוק לטענה כי המחנה הפרו-ישראלי עדיין מצליח להטות תוצאות בפריימריז מקומיים.

ההכרעה במיזורי הייתה חד-משמעית וברורה בהרבה מהמתח השורר במישיגן: בל גרף כ-71% מהקולות לעומת 26% בלבד לבוש, פער גדול בהרבה מהניצחון הצמוד שהשיג ב-2024. הניצחון נתמך בהשקעה של כ-3.1 מיליון דולר מצד ועדת הפעולה הפוליטית United Democracy Project, המזוהה עם איפא"ק, כאשר בל עצמו גייס לקמפיין סכומים שהיו גבוהים פי שלושה מאלה של יריבתו. בוש מיקדה חלק ניכר מהקמפיין שלה בביקורת על ישראל ועל התמיכה שמעניקה איפא"ק ליריבה, אך בל השיב במסר חד בהצהרת הניצחון שלו: "האות M במיזורי לא מייצגת את המזרח התיכון, אלא את מיזורי".

מעבר לתוצאה המקומית, הבחירות נתפסות כמבחן לכוחו של איפא"ק עצמו. תומכי הארגון טוענים שהוא מסייע לבחור מועמדים המחויבים לברית האסטרטגית בין ארצות הברית לישראל, בעוד מבקריו טוענים שמעורבותו הכספית העצומה משקפת השפעה בלתי מידתית על בחירות מקומיות. ניצחון של סטיבנס ובל יחזק את הטענה שהממסד הפרו-ישראלי עדיין שולט במפלגה, בעוד ניצחון של אל-סייד או בוש יעיד כי כוח כלכלי בלבד כבר לא מספיק כדי לעצור את השינוי האידיאולוגי בקרב בוחרי הבחירות המקדימות.

אנליסטים מעריכים שהתוצאה במישיגן במיוחד עשויה לעצב את האופן שבו מועמדים דמוקרטיים פוטנציאליים לנשיאות יתמקמו ביחס לישראל לקראת מחזור הבחירות של 2028, תקופה שבה זרם הסוציאליזם הדמוקרטי, המזוהה עם ארגונים כמו "הסוציאליסטים הדמוקרטיים של אמריקה", ממשיך לצבור תאוצה בתוך שורות המפלגה. השאלה שנותרה פתוחה היא לא אם ישראל תמשיך להיות נושא במחלוקת בפוליטיקה הדמוקרטית, אלא איזו גישה תגבר: זו הרואה בברית עם ישראל עמוד תווך אסטרטגי, או זו הרואה במדיניות קשוחה יותר כלפיה אסטרטגיה בחירתית מנצחת.