המוסד מודה רשמית בכישלון. ראש המוסד רומן גופמן הדיח מתפקידם בסוף השבוע את ראשת מינהלת המודיעין בארגון ואת ראש אגף איראן, בעקבות הכישלון בהשגת יעדי המלחמה באיראן. ההדחה שווקה כמהלך שנעשה בהסכמה הדדית, אבל מאחורי הקלעים מסתמנת סערה של ממש.
מבצע "שאגת הארי", שיעדיו המוצהרים היו הפלת המשטר באיראן, שלילת יכולתה הגרעינית ופתרון בעיית הטילים וארגוני החסות שלה, נכשל בכל שלושת הרכיבים. המשטר האיראני שרד. אין סכנה אמיתית לנפילתו. ולפי ההערכות, ההנהגה באיראן הפנימה שבלי נשק גרעיני היא תיפול, מה שאומר שהיא תחתור בכל כוחה להשיג אותו, כשהאורניום המועשר והידע הטכנולוגי כבר בידיה.
המחיר האסטרטגי כבר ניכר. איראן, שהייתה במצב נחיתות ברור מבחינה צבאית, מדינית וכלכלית, הצליחה לביצע היפוך מרשים. מצר הורמוז, שהיה פתוח לשיט חופשי לפני המלחמה, נתון כיום לגחמותיה של טהרן, שיכולה לפתוח ולסגור אותו כרצונה. הסכם הגנה שנחתם בסוף השבוע בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן, שבו מתגדרות מדינות שכנות מפני האיום השיעי, ממחיש עד כמה גדל החשש מאיראן, ובאותה נשימה מבליט את בידודה של ישראל וההרתעה שלה, שנפגעה משמעותית.
שאלת האחריות מובילה ישר לפתחו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאיראן תמיד היה מכונה על ידו "הבייבי" שלו. נתניהו תמך במבצע ועסק בו באינטנסיביות, קיים עשרות דיונים שבהם ירד לפרטי פרטים ושאל שאלות. כשאישר בסוף את המבצע, הוא ידע היטב במה הוא מסתכן. הוא עשה זאת חרף התנגדות עזה מצד צה"ל, ומכתבים שהתקבלו מראש אמ"ן וראש חטיבת המחקר באמ"ן, שקבעו כי סיכויי ההצלחה קלושים וכישלון עלול לגרום נזק חריף.
נתניהו לא הסתפק בכך. הוא יצא באמצע פברואר לוושינגטון ושכנע את הנשיא טראמפ לתמוך במהלך, בניגוד לדעת רוב הצמרת הביטחונית והפוליטית האמריקאית. בזמן אמת נמנע טראמפ מלאשר אחד מהרכיבים המרכזיים של המבצע, הפשיטה של כוחות כורדים לתוך איראן. מי שהיה אמור להשיג ממנו את האישור, וכשל בכך, היה נתניהו עצמו.
כאן נכנס לתמונה גופמן, שכיהן בתקופה הרלוונטית כמזכיר הצבאי של נתניהו וכזרועו הארוכה בפיקוח על המוסד. לפי מקורות שבקיאים בפרטים, הוא תמך בתוכנית בהתלהבות בדיונים המוקדמים. השאלה שמתעוררת: האם הוא דאג להביא לנתניהו את ההתנגדות הקשה של הרמטכ"ל, את החששות של ראשי אמ"ן ואמ"ץ ואת המכתב של ראש חטיבת המחקר? זה בדיוק תפקידו של המזכיר הצבאי, לחשוף בפני ראש הממשלה את מלוא התמונה, כולל הסיכונים וההסתייגויות.
בכיר במוסד לשעבר, שסירב להזדהות, תיאר את ההדחה כפגיעה בעקרונות בסיסיים של פיקוד. "גופמן שבר את הקוד הבסיסי של המושג מפקד ואת הכללים החשובים ביותר של מנהיגות בארגון ביטחוני היררכי", אמר. "מי שאישר את התוכנית המבצעית נושא במאה אחוז אחריות עליה, ולא יכול להטיל אותה אחר כך על פקודיו. מפקד שאישר תוכנית לא יכול להסתתר מאחוריהם אחרי שהיא כשלה. אם אנשי המבצעים ידעו שבסוף הם יושלכו כאשר משהו ישתבש, איזו מין מנהיגות זו?"
בסביבת גופמן דוחים את הטענה שההדחות קשורות לכישלון עצמו, וטוענים שהוא מבצע הערכת מצב כללית מחודשת על תפקידי המוסד, שיטות הפעולה וסדרי העדיפויות, במסגרת תהליך המכונה בארגון "מיקוד אסטרטגי". "הוא לא מנהל פנקסנות על כישלון כזה או אחר באיראן, הוא מכין את הארגון למהלכים הבאים", אמר גורם המקורב לנעשה. אבל מבקרים לא קונים את ההסבר, ורואים בהדחה ניסיון מגושם להרחיק את האחריות מנתניהו ומגופמן עצמו, שמונה לתפקידו על ידי ראש הממשלה.
שני הבכירים המודחים, שכיהנו בתפקידים המקבילים לאלופים בצבא, הודחו במהלך חסר תקדים. ראשת מינהלת המודיעין כיהנה בתפקידה רק כחצי שנה, זמן קצר מכדי להשלים משימה. ההדלפה על ההדחות, לפי הערכות, הגיעה מלשכת ראש הממשלה, כשההיגיון מאחוריה פשוט: ברגע שיש אשמים מוגדרים, נתניהו יכול להמשיך כרגיל, כאילו לא הוא אימץ את תוכנית המוסד ושכנע את טראמפ לתמוך בה.
הפרשה עדיין רחוקה מסיום. הודאת המוסד בכישלון עצמו נחשבת חשובה, גם אם באה בעיתוי בעייתי, שכן היא דוחקת הצידה את התיאורים האופטימיים שהוצגו לציבור בזמן המבצע. אלא שקביעת האחריות המלאה עדיין לא הושלמה, ומבקרים מזהירים שכל עוד ראש הממשלה לא נדרש לתת דין וחשבון, הכישלון האסטרטגי הבא כבר מובטח, ומי שישלם את המחיר יהיו כרגיל אחרים.
ההדחות במוסד ממשיכות לעורר סערה, בעת שהמחיר האסטרטגי של הכישלון באיראן עדיין מתגלגל ומעצב את מפת המזרח התיכון.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה