התחקיר על שי ניצן: כך הפרקליטות נבנתה בלי ביקורת

סדרת התחקירים "מרד המשפטנים" מגיעה לשיא. הפרק הרביעי והאחרון, המשודר בערוץ 14, מפרק לגורמים את דמותו של פרקליט המדינה לשעבר, שי ניצן, ומציג אותו כמי שהפך את הפרקליטות לגוף חסין מביקורת חיצונית, שמחליט בעצמו מי ייחקר ומי יועמד לדין.

הפרק, בבימויו של תמיר שנייד, טוען כי ניצן היה החוליה המבצעת של מהפכה שהחלה עוד קודם לכן, בבית המשפט העליון. לפי הסדרה, אהרון ברק העניק למערכת המשפט את הכוח החוקתי התיאורטי, שי ניצן הטמיע אותו בפועל בפרקליטות, ואביחי מנדלבליט הפעיל אותו ברגע המכריע.

הפרק פותח דווקא בפרשה שרבים כבר שכחו: תקופת ההתנתקות. לפי הנטען בתחקיר, ניצן הוביל אז יד קשה ובלתי מתפשרת נגד מתנגדי התוכנית, כולל הקמת בתי דין מיוחדים ומעצרי קטינים. מהלכים שנתפסו, כך נטען, כאכיפה בררנית פוליטית מובהקת.

לעומת ההתנהלות התקיפה כלפי מתנגדי ההתנתקות, מציג הפרק זווית שונה לגמרי כשמדובר בגורמים בתוך המערכת עצמה. בפרשת רות דוד, פרקליטת מחוז בכירה לשעבר, נטען כי ניצן גער בחוקרים שלה ואף דרש מהם להתנצל בפניה. הניגוד הזה, בין כוחנות כלפי הציבור לבין הגנה הרמטית על "בשר מבשרה" של המערכת, עומד במרכז הביקורת בפרק.

אחד הפרקים החריפים ביותר בתחקיר עוסק בפרשת הילה גרסטל, ששימשה כנציבת הביקורת על הפרקליטות. לפי הסדרה, ניצן ניהל יחד עם ארגון הפרקליטים מאבק חריף נגד עצם קיומו של מוסד הביקורת, עד שגרסטל התפטרה מתפקידה. המאבק הזה, כך נטען בפרק, חשף שהפרקליטות פחדה מחשיפת ליקויים פנימיים, ולא הייתה מוכנה לקבל שום סמכות שתבדוק את פעולותיה.

הפרק לא מסתפק בפרשות ניהוליות, ומגיע גם לתיק פלילי סבוך: פרשת רומן זדורוב. לפי הטענות המוצגות בתחקיר, ניצן ניסה לשנות תצהיר של המכון לרפואה משפטית, כדי שלא יסתור את התזה שהובילה הפרקליטות. יותר מכך, נטען כי ניצן פעל למנוע את קידומה של הדוקטורית מאיה פורמן, בשל עדותה בתיק. זיכויו של זדורוב במשפט החוזר מוצג בפרק כהוכחה חיה לכשל מערכתי חמור, שעד היום לא נעשה עליו חשבון נפש.

אבל החלק הדרמטי ביותר בפרק שמור לסופו, ולתיקי נתניהו. משה סעדה, סגן ראש מח"ש לשעבר, מעיד בתחקיר בחריפות נדירה. לדבריו, שי ניצן "שיבש חקירות" ו"רמס את מח"ש" כדי להגן על מה שהוא מכנה תיק הדגל, תיק נתניהו. סעדה מספר כי עדותו של חוקר בשם חבקין, שדיברה על עבירות פליליות בתוך הליכי החקירה עצמם, "מוסמסה" על ידי מח"ש בגיבוי ניצן.

"אם הדבר הזה היה נחשף בזמן אמת, התיק היה מתרסק לרסיסים", אומר סעדה בפרק, במשפט שצפוי להדהד עוד זמן רב אחרי השידור.

לקראת סיום, קושר תמיר שנייד את כל חוטי הסדרה יחד. לדבריו, מדובר בשרשרת אחת: אהרון ברק נתן למערכת המשפט את הכוח החוקתי, שי ניצן הטמיע אותו בפרקליטות, המקום שבו נקבע מי ייחקר ומי יועמד לדין, ואביחי מנדלבליט הפעיל את הכוח הזה ברגע המכריע. הסדרה חותמת בשאלה נוקבת: האם במדינה שבה המילה האחרונה נמצאת בידי קבוצת משפטנים שאיש לא בחר, ושמסרבים לקבל ביקורת, נותר לציבור בכלל הכוח לקבוע את גורלו.

יהודה שפר, אחד המרואיינים בפרק, מסכם בזהירות רבה יותר מיתר הדוברים: "צריך למצוא את הדרך לתקן בפרקליטות, יכול להיות שיש מה לשפר כאן". משפט שמנוגד לטון הביקורתי החריף של רוב הפרק, ומראה שהוויכוח על תפקוד הפרקליטות רחוק מלהיות סגור.

עם סיום שידור הפרק הרביעי, מסתיימת סדרת "מרד המשפטנים" כולה, אחרי שבמהלכה נבחנו המהפכה החוקתית של אהרון ברק, ההשלכות הביטחוניות שלה, דמותו המורכבת של אביחי מנדלבליט, וכעת פרקליטות המדינה תחת שי ניצן. הפרקים כולם זמינים לצפייה, והדיון הציבורי סביב הטענות שהועלו בהם רק צפוי להתחזק בימים הקרובים.