העיתונאי והמגיש אורן נהרי הלך לעולמו היום (חמישי) בגיל 70, לאחר מאבק במחלת ה-ALS. נהרי, מבכירי עיתונאי חדשות החוץ בישראל, שימש במשך יותר מארבעה עשורים כעורך, כתב ומגיש שהפך לאחד הקולות המזוהים ביותר עם השידור הציבורי בישראל.
מותו מגיע רק ימים ספורים אחרי ששידר בפעם האחרונה את תוכניתו "שבת עם אורן נהרי" בכאן רשת ב'. ב-8 באוגוסט נפרד נהרי מהמאזינים בשל החמרה במחלה, שפגעה בנשימה, בבליעה ובדיבור שלו. "הקול שלי הולך ודועך, הנשימה שהייתה פעם מובנת מאליה הפכה למאמץ, והדיבור, כלי העבודה שלי עשרות שנים, נעשה קשה יותר מיום ליום", אמר אז.
נהרי נולד ב-25 באוקטובר 1955 וגדל בחיפה. אביו, דוד נהרי, היה קצין בצבא הקבע ולימים איש המוסד, ואמו תמר הייתה מורה לפסנתר. הוא למד בבית הספר הריאלי העברי בעיר, שירת ביחידת מודיעין בצה"ל, ולאחר שחרורו למד מדע המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים.
דרכו בתקשורת התחילה כמעט במקרה. בזמן לימודיו עבד כקצין ביטחון בטלוויזיה הישראלית, וחברו מנוער, הבמאי ירין קימור, גייס אותו למחלקת הספורט. ב-1985 עבר למחלקת החדשות, אחרי שיאיר שטרן גייס אותו לדסק חדשות החוץ, לצד דוד ויצטום ועמנואל הלפרין.
ב-1988 היה נהרי ממייסדי "רואים עולם", תוכנית המגזין הוותיקה של הערוץ הראשון שהפכה לאחד המותגים הבולטים בתחום חדשות החוץ. ב-1993 התמנה לעורך חדשות החוץ של הערוץ הראשון, ובשנת 2000 ייסד עם ויצטום את התוכנית "גלובוס". הוא היה גם ממגישי תוכנית הלילה "מהיום למחר", ומ-2005 ערך והגיש לצידו את "סיקור עולמי".
נהרי לא הסתפק בעבודת אולפן. הוא סיקר מהשטח אירועים היסטוריים מכריעים: הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בדרום אפריקה, רצח העם ברואנדה, מלחמות יוגוסלביה והטיהור האתני בקוסובו, ופיגועי 11 בספטמבר. בין המנהיגים שראיין היו נלסון מנדלה, הדלאי לאמה, נשיא צ'כיה ואצלב האוול, נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש וראש ממשלת בריטניה טוני בלייר.
בין 2007 ל-2013 הגיש ברשת ב' את "השעה הבינלאומית", לצד יצחק נוי ובהמשך ערן סיקורל. עם סגירת רשות השידור עבר לוואלה, שם שימש פרשן ועורך חדשות חוץ. ב-2023 חזר לרשת ב' והחל להגיש את "שבת עם אורן נהרי", תוכנית שבועית ששילבה נושאי אקטואליה עם הפינה "שנה בשעה", מסע היסטורי דרך אירועי המאה ה-20.
לצד עבודתו העיתונאית כתב וערך נהרי ספרי עיון, ביניהם "אטלס אנציקלופדי של העולם", "אטלס היסטורי של העולם" ו"האישים - לקסיקון האישים החשובים, המעניינים, המשפיעים". ספרו האחרון, "הקרבות הגדולים ששינו את ההיסטוריה", נכתב עם העיתונאי יואב לימור וראה אור ב-2026, כאשר נהרי כבר ידע שהוא חולה. הוא זכה ב-2013 בפרס סמולר ג'וינט לעיתונות ובשנים 2022-2023 עמד בראש ועדת השיפוט של פרס ספיר לספרות.
במרץ 2026 חשף נהרי בריאיון לתוכנית "פגישה" עם רוני קובן בכאן 11 כי אובחן במחלת ה-ALS, מחלת ניוון שרירים שמצבו הידרדר בעקבותיה במהירות. "זו אחת המחלות האיומות ביותר שיש", אמר. "מחלה חשוכת מרפא, מה שזה אומר הוא שכל השרירים הרצוניים מתחילים להתנוון". הוא סיפר כי בתוך חודשים נאלץ להפסיק לנהוג ולהיעזר בכיסא גלגלים ובמטפל סיעודי, והדגיש כי אינו מתכוון להגיע למצב של שיתוק מלא.
בסוף יולי הקליט את השידור האחרון שלו ונפרד מהמיקרופון לאחר יותר מארבעה עשורים. "אני לא נפרד מהעולם עדיין, רק מהאולפן והמיקרופון", אמר. במסר הפרידה שלו למאזינים ביקש מהם "לזכור כי העולם רחב ומורכב, ולהמשיך להסתכל, להקשיב ולשאול שאלות, ולא לקחת דברים כמובנים מאליהם".
בתאגיד השידור הישראלי כאן נפרדו ממנו בהודעה רשמית: "תאגיד השידור הישראלי נפרד היום בצער עמוק מאורן נהרי, שהיה לאחד הסמלים הבולטים של השידור הציבורי בישראל, ממש עד הימים האחרונים בשידורי כאן חדשות ברשת ב'. במשך שנים תיווך אורן באהבה, בסקרנות, בכישרון ומתוך תחושת שליחות עיתונאית אמיתית את המתרחש בעולם, עבור מאזיני וצופי השידור הציבורי בישראל". בהודעה נכתב עוד כי עובדי כאן "משתתפים מעומק הלב בצערה של משפחת נהרי, מחבקים את רעייתו ורד, ילדיו, נכדיו וכל אוהביו".
נהרי הותיר אחריו את אשתו, ד"ר ורד אריאל-נהרי, ואת ארבעה ילדים ושני נכדים מהמשפחה המשולבת. הוא נישא לה ב-15 בינואר 2009 בטקס מצומצם בחמאם ביפו, שנה בדיוק אחרי שהכירו בקבלת פנים של כנס הייטק.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה