מדד המחירים לצרכן עלה בחודש יולי ב-0.3% לעומת יוני, כך פרסמה היום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הנתון תואם את תחזיות האנליסטים מראש. בחישוב שנתי, האינפלציה ירדה ל-1.5%, לעומת 1.6% בחודש הקודם, והיא הנמוכה ביותר שנרשמה בחמש השנים האחרונות.
הנתון החדש ממקם את קצב עליית המחירים קרוב לגבול התחתון של יעד האינפלציה של בנק ישראל, העומד על טווח של 1% עד 3%. מצב זה מגביר את הלחץ על הבנק המרכזי לשקול הורדת ריבית בהמשך השנה.
בבחינת הסעיפים שהובילו את העלייה החודשית, בלט סעיף התחבורה שזינק ב-1.4%. סעיף תרבות ובידור עלה ב-1.1%, בהשפעת עונת הקיץ ותחילת החגים. סעיף הדיור, שנמדד בתוך מדד המחירים לצרכן, עלה ב-0.7%.
מנגד, ירידות מחירים עונתיות בלמו את קצב האינפלציה. סעיף ההלבשה וההנעלה צנח ב-4.6%, בעקבות מבצעי סוף עונה. מחירי הירקות והפירות הטריים ירדו ב-3.5%. ירידות מתונות יותר נרשמו גם בריהוט וציוד לבית, שירד ב-0.7%, ובסעיף שונות שירד ב-0.4%.
הנתון הבולט ביותר בפרסום נוגע לשוק השכירות. שוכרים שחידשו חוזה קיים שילמו תוספת של 2.6% לעומת החוזה הקודם. שוכרים חדשים, כלומר דירות שבהן התחלף הדייר, ספגו זינוק חד בהרבה, של 4.7%. בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מציינים כי הנתונים הללו משקפים קירוב לשיעור השינוי השנתי בשכר הדירה, שכן רוב החוזים אינם משתנים לאורך תקופת תוקפם ורק מי שמחליף חוזה חש בהתייקרות המלאה.
בשוק הדירות, שאינו נכלל במדד המחירים לצרכן אך נמדד בנפרד, נרשמה הפתעה. מדד מחירי הדירות עלה ב-0.1% בהשוואת עסקאות שבוצעו בחודשים מאי-יוני 2026 לעומת אפריל-מאי, לאחר ירידה חדה יותר בחודש הקודם. מחירי הדירות החדשות עלו בשיעור חד יותר, 0.9%, כשהמחיר נטו מסבסוד ממשלתי נבדק בנפרד. בחישוב הכולל את הדירות בסבסוד, העלייה הייתה 0.5%.
הפילוח המחוזי חושף תמונה מפוצלת. ירושלים הובילה עם עלייה של 1.8%, חיפה עלתה ב-1.5%, הצפון ב-0.9% והדרום ב-0.7%. לעומת זאת, במחוז המרכז נרשמה ירידה של 1.0% ובתל אביב ירידה של 0.7%, לאחר ירידה חדה עוד יותר בחודש הקודם. בהשוואה שנתית, מדד מחירי הדירות הכללי ירד ב-1.5%, ומדד הדירות החדשות ירד ב-2.0%, כאשר הירידות הבולטות נרשמו במרכז, בחיפה ובתל אביב, מול עליות בירושלים, בצפון ובדרום.
מגמת הירידה השנתית במחירי הדירות, שנמשכת מאז סוף 2025, מציבה סימן שאלה על עתיד השוק. מגמות דומות נרשמו בעשור האחרון בשנת 2018, אז נמשכה הירידה שלושה רבעונים, ובמחצית השנייה של 2023. הפעם מדובר בירידה הארוכה ביותר מבין השלוש. עם זאת, שיעור העסקאות שבוצעו בסבסוד ממשלתי עלה ל-38.4%, לעומת 36.4% בתקופה הקודמת, מה שמעיד על תלות גוברת ברוכשים במסלולי סיוע ממשלתיים.
נתון נוסף שממחיש את פערי השוק נוגע למחיר הממוצע לדירה. ברבעון השני של 2026 עמד המחיר הממוצע הכלל-ארצי על כ-2.435 מיליון שקל, עלייה של 7.9% לעומת הרבעון המקביל אשתקד. בתל אביב, הרצליה, רמת גן וירושלים חצה המחיר הממוצע את רף שלושת מיליוני השקלים, כשבתל אביב הוא הגיע לכ-4.55 מיליון שקל. לעומת זאת בבאר שבע המחיר הממוצע נותר הנמוך מבין הערים הגדולות, בכ-1.24 מיליון שקל. הערים שרשמו את הזינוק החד ביותר במחיר הממוצע היו אשדוד עם עלייה של 11%, תל אביב עם 8.4% וחיפה עם 6.1%. מנגד, בבני ברק, בנתניה ובאשקלון נרשמו ירידות מתונות במחיר הממוצע.
נתונים נוספים מהמגזר התעשייתי מלמדים על תמונה מעורבת. מדד תפוקת התעשייה ליעדים מקומיים ירד ביולי ב-1.2%, בעיקר בשל צניחה של 12% במחירי מוצרי נפט מזוקק. מדד תשומות הבנייה למגורים ירד החודש ב-0.1%, אך בחישוב שנתי הוא עלה ב-3.5%, בהובלת זינוק של 5.4% במחירי שכר העבודה בענף הבנייה.
בשלב הזה, השאלה המרכזית שנותרת פתוחה נוגעת להחלטת הריבית הבאה של בנק ישראל. קצב אינפלציה של 1.5%, הקרוב לתחתית היעד, מגביר את הלחץ הציבורי והפוליטי להוריד את הריבית, בעוד שהתייקרות מתמשכת בשכר הדירה עלולה להכביד דווקא על משקי הבית שכבר סובלים מיוקר המחיה.
מדד יולי מציג תמונה מעורבת: אינפלציה מתונה מצד אחד, שכר דירה שממשיך להכביד מצד שני.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה