איראן משקמת את מערך הטילים בקצב שמדאיג את צה"ל

חצי שנה אחרי המלחמה שהסעירה את המזרח התיכון, מגיע ציוד שנחשב פשוט ובלתי מרשים, דחפורים ומשאיות רגילות, ומטלטל את כל התמונה המודיעינית בישראל. מערכת הביטחון הישראלית מתריעה כי איראן מצליחה לשקם את מערך הטילים הבליסטיים שלה בקצב שהפתיע את כל מי שהיה בטוח שמדובר בעניין של שנים.

לפי ההערכות החדשות, איראן עלולה לחזור לרמות הטילים שהיו לה ערב המלחמה כבר בשנת 2027. מדובר בתחזית שמטרידה מאוד את הדרג הצבאי והמדיני בישראל, שכן היא הפוכה לחלוטין מהתחזיות שהוצגו בתום הלחימה.

הפער נובע מגילוי מטריד: התקיפות הישראליות התמקדו בעיקר בחסימת פתחי מנהרות ודרכי גישה למתקני הטילים התת-קרקעיים, בעוד שהטילים והציוד שהיו עמוק בתוך ההרים כלל לא הושמדו. ניתוחי תצלומי לוויין שפורסמו כבר במאי הראו שאיראן השתמשה בציוד הנדסי בסיסי, דחפורים ומשאיות, כדי לפנות הריסות ולפתוח מחדש עשרות כניסות למתחמי הטילים. לפי אחד הדיווחים, בתוך שבועות בלבד פונו לפחות 50 נקודות גישה ב-18 אתרי טילים שונים.

אבל הסיפור לא נגמר בחילוץ טילים ישנים. גורמי ביטחון ישראלים מעריכים כעת שאיראן מצליחה גם לחדש את ייצור אמצעי הלחימה, ובקצב מהיר בהרבה מכפי שנחזה. ההערכות מדברות על קצב ייצור אפשרי של בין 100 ל-300 טילים בחודש. אם המספרים הגבוהים יותר נכונים, מדובר בתוספת של עד 3,600 טילים בשנה, שיעור שהופך את כל תפיסת ההרתעה הקודמת לבעייתית.

צה"ל עצמו נזהר מאוד ולא מאשר בפומבי מספרים קונקרטיים. בתגובה נמסר כי "במהלך המלחמה נפגעו באופן משמעותי מרכיבים מרכזיים ומגוונים ביכולותיה הצבאיות של איראן, באופן שפגע הן ביכולתה להשתמש בחלק מהיכולות והן ביכולתה לשקמן באותו היקף ובאותו קצב שהיו קיימים לפני המלחמה". בצבא הוסיפו כי הם עוקבים "באופן הדוק ורציף" אחרי מאמצי השיקום האיראניים, וכי הערכת המצב מתעדכנת בהתאם להתפתחויות בשטח. בצה"ל נמנעים מלפרט את קצב השיקום המדויק, בטענה שחשיפת הערכות קונקרטיות עלולה לחשוף מקורות ושיטות מודיעיניות.

ההיקף של המבצע הצבאי עצמו היה עצום: במהלך המלחמה הותקפו יותר מ-2,600 מטרות הקשורות למערך הטילים ולתעשייה הצבאית באיראן, ובסך הכול ביצעו ישראל וארצות הברית כ-30 אלף תקיפות. גורמים בצה"ל טענו לאחר תום הלחימה כי הפגיעה בתשתיות התעשייה הצבאית הייתה נרחבת ביותר. עכשיו מתברר שאיראן מצאה דרכים יצירתיות למקד את המשאבים המצומצמים שנותרו לה בדיוק בשיקום מערכי הנשק המרכזיים, גם כשחלקים אחרים במדינה עדיין סובלים מנזק כבד.

מבט רחב יותר על הזירה הבינלאומית מציג תמונה דומה. גם ארצות הברית ניסתה במשך שנים, באמצעות סנקציות כלכליות ופעולות צבאיות, להפחית את יכולות הטילים הבליסטיים של איראן, אך מעולם לא הצליחה להשמיד אותן לחלוטין. איראן המשיכה לפתח ולאחסן טילים בליסטיים רבים, ולפי הערכות, לא קיימת עדות ברורה לכך שהיכולות הבליסטיות שלה הוסרו במלואן באמצעות פעולות אמריקאיות בלבד.

ההתפתחות הזאת עלולה להעמיד מחדש בפני הדרג המדיני והצבאי בישראל את שאלת הזמן. אם תעשיית הטילים האיראנית אכן חוזרת לפעולה במהירות כזאת, פרק הזמן שבו נהנית ישראל מהפגיעה שהושגה במלחמה עלול להיות קצר בהרבה מכפי שסברו כשהסתיימה הלחימה. האפשרות שאיראן תחדש בתוך שנה עד שנתיים ארסנל גדול של טילים ארוכי טווח עשויה להשפיע ישירות על הדיון הפנימי בישראל, סביב השאלה אם ומתי יידרש צעד צבאי נוסף.

מנגד, יש בישראל גם מי שמצביעים על שיקולים שדוחפים לכיוון אחר, ובהם המגעים המתמשכים עם טהרן, סוגיית הגרעין הבוערת, המדיניות האמריקאית המשתנה, והמצב הרגיש במיצר הורמוז. הלקח המודיעיני הרחב יותר, לפי גורמים המכירים בתמונה, הוא הכי מטריד מכולם: אחרי שלושה סבבי לחימה שבהם העריכה ישראל כי פגיעה רחבה יותר בתעשייה האיראנית תאריך משמעותית את משך ההתאוששות, מתברר שוב ושוב שטהרן מוצאת דרכים לעקוף צווארי בקבוק, לפתוח מתקנים חסומים, ולהקדיש את משאביה קודם כל לשיקום היכולות הצבאיות שהיא רואה כחיוניות ביותר.