הטאליבאן חוגג חמש שנים לשלטון, אבל אפגניסטן במשבר

חמש שנים בדיוק מאז שתפס את השלטון באפגניסטן, הטאליבאן חוגג. בקאבול נערכה תהלוכה עם רכבים משוריינים, דגלים ושלטי ניצחון, ליד מבנה שגרירות ארצות הברית לשעבר. אבל מתחת לפני השטח, הארגון ניצב מול המשבר החמור ביותר מאז עלה לשלטון בקיץ 2021.

שר הפנים של הטאליבאן, סיראג'ודין חקאני, הופיע בהודעת וידאו וטען שהחזרה לשלטון הייתה תוצאה של "מורל, אומץ ועזרה אלוהית". בניגוד לרגיל, הוא גם הודה בקיומם של "בעיות ובעיות שעדיין קיימות", הודאה נדירה מפי בכיר בארגון.

בפועל, המציאות בשטח רחוקה מהתמונה שהטאליבאן מנסה לצייר. באזור מחוז בדחשאן, הגובל בסין, בפקיסטן ובטג'יקיסטן, קבוצת התנגדות חמושה לקחה אחריות על חיסול ראש עיר מטעם הטאליבאן. רק שבועות קודם לכן נהרג מנהל המידע של הטאליבאן באותו מחוז, במתקפה שדאעש לקח עליה אחריות. התושבים המקומיים, שמאסו באגרוף הברזל של השלטון ובהיעדר הזדמנויות כלכליות, נוטים יותר ויותר לתמוך במורדים.

לצד האיום הפנימי, מתחדדת גם המתיחות עם פקיסטן, שבעבר נחשבה לפטרונית הראשית של הטאליבאן. איסלאמאבאד ביצעה עשרות תקיפות אוויריות בשטח אפגניסטן שגבו את חייהם של מאות אזרחים, ומאיימת להחריף את הפעולות. הטאליבאן מצידו מאשים את פקיסטן בתמיכה במורדים הפועלים נגדו, ויחסי שני הצדדים, שהיו פעם ההדוקים ביותר שהיו לטאליבאן, קרסו כמעט לחלוטין.

המצב ההומניטרי לא נופל בחומרתו מהאיומים הביטחוניים. הוועדה הבינלאומית להצלה הזהירה כי הצרכים ההומניטריים באפגניסטן הגיעו לשיא חסר תקדים, על רקע בצורות, רעידות אדמה קטלניות וגירוש המוני של אפגנים משכנותיה איראן ופקיסטן. מספר האפגנים הזקוקים לסיוע הומניטרי עלה ב-3.5 מיליון איש מאז 2021, זאת בזמן שתקציבי הסיוע הבינלאומי דווקא מצטמצמים.

אבל המחיר הכבד ביותר משולם על ידי הנשים והנערות. מאז שהטאליבאן חזר לשלטון, הוטל איסור גורף על נערות מעל גיל 12 ללמוד, ולפי אונסק"ו כ-2.4 מיליון נערות נמנע מהן החינוך התיכוני והגבוה. נציג מיוחד של האו"ם לזכויות אדם באפגניסטן, ריצ'רד בנט, אמר כי המצב מהווה "פשע נגד האנושות של רדיפה מגדרית". לדבריו, "בעוד עידן המלחמה הסתיים, מוטל בספק אם יש כאן שלום אמיתי, ומצב זכויות האדם הידרדר בהתמדה, בעיקר עבור נשים ונערות".

בנט הוסיף כי המשבר חורג הרבה מעבר לאפליה מגדרית: "אנחנו ממשיכים לתעד מעצרים שרירותיים, עינויים, הוצאות להורג ללא משפט, עונשים גופניים, היעלמויות כפויות, הגבלות על חופש הביטוי, תקיפות עיתונאים ופעילי זכויות אדם, רדיפה של מיעוטים אתניים ודתיים, אפליה נגד להט"בים וצמצום המרחב האזרחי". הוא הזהיר את הקהילה הבינלאומית מפני "נורמליזציה" של מדיניות הטאליבאן, וטען שזה יסמן לקורבנות ש"הסבל שלהם נתון למשא ומתן".

עדות אישית שממחישה את המצוקה מגיעה מפאטימה, בת 28, שעבדה כאיפרנית לפני שהטאליבאן אסר על נשים לעסוק במקצוע. היא נמלטה לאיראן, אך גורשה בחזרה לאפגניסטן בשנה שעברה. "כל בוקר אני מתעוררת ותוהה איך אכסה את הוצאות המחיה הבסיסיות שלי, וכל לילה אני עוצמת עיניים עם דאגות לגבי עתיד הילד שלי", סיפרה.

למרות כל זאת, שלטון הטאליבאן עדיין לא זוכה להכרה בינלאומית, ורוסיה היא המדינה היחידה שהכירה בו רשמית. עם זאת, הארגון ממשיך לקדם מהלכים דיפלומטיים שקטים, כאשר טקסים לציון חמש שנות שלטון צפויים להיערך גם בבירות פקיסטן, סין, אוזבקיסטן, איראן, טורקיה ומלזיה. נראה שבין ההצהרות על ניצחון וההכרזות על יציבות, הטאליבאן מתמודד עם מציאות הרבה יותר שברירית ממה שהוא מנסה להציג.