יהודה פוליקר חושף: אני חולה בפיברוזיס ריאתי

המוזיקאי יהודה פוליקר חשף כי הוא מתמודד עם מחלת הפיברוזיס הריאתי, מחלה כרונית שבה רקמת הריאה מצטלקת בהדרגה ומקשה על הנשימה. פוליקר, בן 75, סיפר בריאיון לחדשות 12 כי הוא ישן עם בלון חמצן בלילה ומתקשה ללכת בלעדיו, אך ממשיך להופיע.

"חשוב לי שהקהל יידע מה עובר עליי", אמר פוליקר בריאיון למראיין יהונתן ריגר. "זו עוד יציאה מהארון", הוסיף, בהתייחסו לחשיפת מצבו הבריאותי לציבור.

פוליקר תיאר את הקושי שבו הוא נתקל מדי יום. "הבעיה היא במעברים", אמר רגע לפני שהופיע השבוע בפסטיבל "חוצות היוצר" בירושלים. "כשאני הולך קצת אז חסר לי חמצן. אני מרגיש את הקושי. יש פחדים לעלות למעלה, ושאני לא אהיה בסדר. אבל אני עולה לבמה ואני בסדר".

לדבריו, המחלה התגלתה לפני כשנה וחצי. "לפני שנה ומשהו עשיתי בדיקות, ולצערי גילו שיש לי פיברוזיס ריאתי. הצטלקויות בריאות. זה אומר שהתחלתי תקופה של קושי בהליכה ובנשימה. כשאני יושב רגוע ושקט, אני לא מרגיש את זה. אבל כשאני הולך עשרה צעדים, אני מתחיל להרגיש את הקושי", תיאר.

פוליקר שינה את אורח חייו בעקבות האבחנה. "אני ישן בלילה עם חמצן כדי שיהיה לי יותר אוויר נקי. אני לוקח כדורים כדי שהמחלה לא תתפתח לכיוון הלא טוב, שיעצרו את זה. להבריא אני לא בטוח שאפשר", אמר. הוא השערה גם לגבי מקור המחלה: "גדלתי באזור מזוהם בחיפה. גם עבדתי שנים עם חומרים כימיים במספרה. הייתי ספר. נשמתי את כל הדרעק, ועישנתי סיגריות".

למרות הקושי בהליכה, פוליקר מציין כי על הבמה המצב שונה. "לא, אבל למעשה כשאני עולה לבמה אני שוכח מהכול", אמר כשנשאל אם הוא חש קרוב לחנק בזמן הופעה. על ההתמודדות עם קוצר הנשימה בזמן שירה הוא אמר: "לא מתמודדים. זורמים". ועל מקרים שבהם הוא מתקשה באמצע שיר: "משתנק, אז אני משתעל הצידה. לא הייתי עולה לבמה אם לא הייתי יודע שאני יכול לשיר כמו שאני רגיל וכמו שאני רוצה".

פיברוזיס ריאתי היא מחלה שבה הרקמה הגמישה של הריאות הופכת בהדרגה לעבה ונוקשה יותר, מה שפוגע ביכולת החמצן לעבור מהריאות אל הדם. לא כל חולה זקוק לחמצן, אך אצל חלק מהחולים, בעיקר בזמן מאמץ פיזי, הגוף אינו מצליח לספק את כמות החמצן הדרושה בכוחות עצמו. הנזק שכבר נגרם לרקמת הריאה אינו הפיך, וטיפולים קיימים נועדים בעיקר להאט את התקדמות המחלה ולהקל על התסמינים.

כשנשאל אם נבהל לשמוע על האבחנה, השיב פוליקר בפשטות: "לא, מה יש להיבהל? מתים פעם אחת ממשהו". על השאלה אם הוא חושש מהמוות עצמו הוא ענה: "אני לא מפחד מהמוות עצמו, אלא מהקושי שיכול להיות לפני. כאבים ואי-יכולת לתפקד". והוסיף: "מוות, אולי יש שם דברים טובים כשנעבור לצד השני. אני מאמין שיש משהו מעבר".

למרות המחלה, פוליקר ממשיך להופיע ואף מתכנן המשך פעילות. בתחילת ספטמבר הוא צפוי לחגוג 40 שנה לאלבום "עיניים שלי" בהופעות בהיכל התרבות בתל אביב ובאמפי לוחמי הגטאות. גם הרופאים, כך נמסר, מעודדים אותו להמשיך להופיע. כשנשאל אם שקל להפסיק, השיב: "עדיין לא. זה מנקר לי בראש כל הזמן. לא בגלל מה שיש לי. לפעמים אתה אומר 'הגעתי עד כאן', אולי מספיק. אבל אלה החיים שלי. זה אני. בלי לשיר, בלי לנגן ובלי לעמוד על הבמה בפני קהל, לתת את עצמי, אני כבר לא אהיה אותו הדבר".

פוליקר, שהחל את דרכו המוזיקלית בלהקת "בנזין" ולאחר מכן פרץ כזמר סולו עם האלבום "עיניים שלי", ממשיך לצייר ולעסוק ביצירה גם בין ההופעות. בשלב זה לא נמסר מידע נוסף על מצבו הרפואי, והוא צפוי להמשיך בסבב ההופעות המתוכנן לחודשים הקרובים.