נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, מתח ביקורת חריפה על רשם בבית משפט לתביעות קטנות. הרשם הציע לצדדים בתיק לסיים את ההליך בפסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, וכשבעל דין שלא היה מיוצג ביקש להבין למה הוא מסכים, נענה במשפט אחד בלבד: "לא ניתן לערער על כך".
קולה קבע בהחלטתו כי הסבר כזה אינו מספיק. לדבריו, כאשר בית משפט מציע לצדדים לסיים הליך בפסק דין על דרך הפשרה, עליו להסביר את מלוא המשמעות של הצעד, ולוודא שההסבר מתועד בפרוטוקול או בהקלטת הדיון. "לא די לומר לצדדים שלא ניתן לערער או לציין רק מה יהיה טווח הפסיקה", נכתב בהחלטה.
ההחלטה ניתנה בעקבות תלונה של אדם שאינו משפטן, שטען כי נתן הסכמה שלא הייתה מדעת. לדבריו, רק בדיעבד הבין שפסק הדין יינתן ללא פירוט וללא הנמקה. הוא הוסיף כי כאשר בדק את פרוטוקול הדיון ואת ההקלטה הרשמית, גילה שכל חילופי הדברים בינו לבין בית המשפט בנוגע לאפשרות הפסיקה לפי סעיף 79א כלל לא מופיעים שם.
הרשם, מצדו, דחה את הטענות. הוא מסר כי הוא נוהג להסביר לצדדים דרך קבע את משמעות הפסיקה לפי סעיף 79א, וכי גם במקרה הזה ניתן הסבר. לדבריו, המתלונן עצמו הודה שנאמר לו שלא ניתן לערער, וההתרשמות שלו הייתה שהמתלונן הבין את הדברים. את היעדר ההקלטה הוא הסביר בתקלה טכנית.
הנציב לא קיבל את ההסבר. הוא ציין שהרשם לא פירט מה בדיוק הייתה אותה תקלה טכנית, וגם הפרוטוקול עצמו כלל רק את המשפט שלפיו הצדדים מסכימים למתן פסק הדין, בלי שום פירוט של ההסבר שניתן להם. "האחריות לניהול הפרוטוקול ולתיעודו המלא מוטלת על בית המשפט", כתב קולה, והדגיש כי זה חשוב במיוחד בתביעות קטנות, שבהן בעלי הדין לרוב אינם מיוצגים.
למרות זאת, קולה בחר שלא לקבוע רשמית שהתלונה מוצדקת. הוא הסתפק בהערות, בין השאר משום שחוות דעת עדכנית של הנציבות בנושא ניהול פרוטוקולים פורסמה רק לאחרונה והדגישה מחדש את החובות בתביעות קטנות.
במקביל פרסם הנציב שתי החלטות נוספות שעסקו בהתנהלות שופטים. באחת מהן נדונה תלונה נגד שופט שלום שהשווה בפסק דינו בין ניהול תביעה של אישה לבין עלילת ספר הילדים "איילת מטיילת", וציטט ממנו בהרחבה. התובעת טענה שמדובר בהתבטאות לעגנית ומזלזלת. קולה דחה את התלונה וקבע כי שופטים רשאים להשתמש בציטוטים מספרות ומשירה, לרבות ספרות ילדים, ככל שאין בכך פגיעה מובהקת וברורה באדם. "ההחלטות השיפוטיות ופסקי הדין הם דרך הביטוי לקולו של השופט", נכתב בהחלטה. עם זאת, הנציב הדגיש כי על שופטים להיות רגישים למורכבויות ולרגשות של בעלי הדין, הן בניהול ההליך והן בכתיבת פסק הדין. השופט עצמו הביע בתגובתו צער על תחושות המתלוננת, וקיבל על עצמו לצמצם מכאן ואילך את השימוש בציטוטים כאלה.
בהחלטה שלישית התייחס הנציב לתלונה נגד שופט שהתיר לעורך דין לחקור עדה באמצעות שיחת וידאו בוואטסאפ, מהטלפון הנייד שלו. קולה קבע כי מדובר בפרקטיקה נוהגת בתביעות רכב, אך רק בתנאי שמתקיימים כללי ההיוועדות החזותית הקבועים בחוק. לדבריו, יש להקפיד שהמכשיר הסלולרי יהיה גלוי לכלל הנוכחים באולם, כך שהצדדים ובית המשפט יוכלו לצפות בעד באופן בלתי אמצעי, ושעיקרון פומביות הדיון לא ייפגע בשל מגבלות טכניות. במקרה הספציפי שנדון, ציין קולה כי ספק אם הנתבעת, שלא הייתה מיוצגת, הבינה כלל את משמעות העדות בוואטסאפ, וכי לא כל התנאים הנדרשים קוימו.
שלוש ההחלטות מצטרפות למגמה שבה נציב תלונות הציבור על שופטים מבהיר את גבולות שיקול הדעת השיפוטי, בין אם מדובר בסגנון כתיבה של פסקי דין ובין אם בשימוש בטכנולוגיה לצורך שמיעת עדויות. הנציבות עצמה ציינה כי היא צפויה להמשיך ולפרסם החלטות נוספות בנושאים דומים, במטרה להנחות שופטים ורשמים כיצד לנהוג מול בעלי דין שאינם מיוצגים.
נציב תלונות הציבור על שופטים קבע כי הסבר קצר אינו מספיק כשמדובר בהסכמה של בעל דין לא מיוצג לפסק דין ללא זכות ערעור מלאה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה