מורים מול אלימות: תלמידים והורים תוקפים בבתי הספר

"היה לי תלמיד בכיתה ה' שבאופן קבוע היה מרביץ לי ולתלמידים אחרים. הוא ממש פוצץ אותנו במכות, הייתי יוצאת עם חבלות בכל הגוף". כך מספרת מיכל, שם בדוי, מורה שלימדה בבית ספר יסודי בגוש דן בשנת הלימודים האחרונה. עם פתיחת שנת הלימודים תשפ"ז, מערכת החינוך מתמודדת עם משבר שהולך ומעמיק: אלימות כלפי עובדי הוראה.

מיכל מספרת שכמעט עזבה את מערכת החינוך בגלל מה שעבר עליה. "כתבתי הודעות למחנכת, למנהלת ולסגנית, והן הבטיחו שזה בטיפול, אבל לא עשו כלום. כשאמא של אותו ילד הייתה מגיעה לבית הספר, היא הייתה עושה לשנינו שיחת נזיפה". בסופו של דבר היא עזבה את בית הספר.

מורים, מנהלים ויועצות חינוכיות מתארים שגרה של קללות, איומים, השפלות ומכות. הורים שמתפרצים לבית הספר ומרימים יד, תלמידים שזורקים בקבוקי נירוסטה, מורים המפונים למיון. מה שהיה בעבר קו אדום הפך לחלק משגרת העבודה. רוב המורים חוששים להיחשף בשמם, בין חשש מההנהלה לבין חשש מההורים.

יניב, שם בדוי, מורה צעיר במערכת, מתאר תלמיד שאיים עליו באופן קבוע. "באחת ההפסקות הוא בעט בי בצורה מזעזעת. כשכתבתי לאמא שלו שאני לא יכול להכיל את זה יותר, היא יצאה עליי ובאה אליי בטענות. כשכתבתי בקבוצה הכללית של המורים 'התלמיד מכה אותי, שמישהו יעזור לי', אף אחד לא הגיע". לדבריו, הוא הגיע למצב שלא רצה יותר להגיע לבית הספר, "ואני לא המורה היחיד. האלימות במערכת החינוך פשוט חוגגת, ואין שום מענה".

בהסתדרות המורים נאספים דיווחים קשים מהשטח. מורה במרכז הארץ תיארה כיצד תלמיד הרביץ לה ובעט בה אחרי שלקחה ממנו מטוס נייר. כשניסתה לפנות למנהלת בטלפון, הוא ניסה לחטוף לה את המכשיר, ואז דפק על שולחנות הכיתה עם בקבוק מלא במים וזרק עליה אותו כשירדה במדרגות לבקש עזרה. המורה פונתה לבית החולים. במקרה אחר קפץ אב מעל הגדר של בית ספר, דחף את סגנית המנהלת ואיים לשרוף את המוסד, לפני שנקרא למקום כוח משטרתי.

מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דויד, אומרת שהמערכת נותנת למורים גיבוי מינימלי בלבד. "במשרד החינוך אולי יש מעטפות, אבל אין שום מעטפת לעובדי הוראה שספגו אלימות. אפשר לספור על אצבעות יד אחת את צווי ההרחקה שמשרד החינוך פעל להוציא, והוא עושה את זה רק כשאנחנו מאיימים להשבית את הלימודים". לדבריה, משרד החינוך הוא המעסיק של המורים, אבל בפועל הם נאלצים להתמודד לבדם. היא קוראת לפרסום חוזר מנכ"ל שיגדיר במפורש מה מותר ומה אסור להורים בקשר עם בית הספר, ומצביעה גם על מחסור בתקנים ליועצות חינוכיות שיכולות לטפל בהתפרצויות זעם של תלמידים.

בישראל אין כיום שום גוף שעוקב באופן שיטתי אחר היקף האלימות נגד מורים. משרד החינוך אוסף נתונים כמעט על כל היבט במערכת, אך לא על הפגיעה בעובדיו שלו. גם בהסתדרות המורים אין דוח שנתי מסודר בנושא. בשטח, התחושה של המורים היא שמי שמכה או מאיים לא משלם מחיר משמעותי, ותלמידים אלימים חוזרים לכיתות במהירות.

ממשרד החינוך נמסר בתגובה כי אלימות כלפי אנשי חינוך היא חציית קו אדום שאינה מתקבלת בשום נסיבות, וכי כל אירוע מדווח לפיקוח וזוכה למענה מיידי הכולל צעדים חינוכיים ומשמעתיים. לדברי המשרד, במקרים חמורים מתכנסת ועדה בין-מקצועית המוסמכת להחליט על הפרדת המעורבים, השעיה או הרחקה לצמיתות, ועובד ההוראה מקבל ליווי מקצועי ורגשי ומענה טיפולי בסבסוד המשרד. ממשטרת ישראל נמסר כי אין באפשרותה למסור נתונים בפילוח המבוקש, וכי ניתן לפנות בבקשה על פי חוק חופש המידע.

מעבר לבעיית האלימות, המערכת מתמודדת גם עם מגבלות מבניות שמקשות על התמודדות אפקטיבית. פרופסור איריס בן דוד הדר מאוניברסיטת בר אילן, מומחית למדיניות מימון החינוך, מסבירה כי תקציב החינוך בישראל עומד על כשישה אחוזים מהתמ"ג, גבוה יחסית לממוצע הבינלאומי של כארבעה וחצי אחוזים ב-OECD. אך היא מדגישה כי בישראל כשליש מהאוכלוסייה נמצא בגיל חינוך חובה, כך שהתקציב מתחלק בין הרבה יותר תלמידים, וההשקעה בפועל לכל תלמיד נמוכה יחסית להשוואה הבינלאומית. גם שכר המורים, לדבריה, נמוך יחסית ועומד על כשישים ושבעה אחוזים משכרם של עובדים עם השכלה ושעות עבודה דומות, לעומת שכר זהה בספרד ושכר גבוה יותר בגרמניה. ההסכמים הקיבוציים הנוקשים, היא מציינת, מונעים מהמערכת גמישות ניהולית בדיוק בשלב שבו היא הכי זקוקה לה.

בינתיים, מורים ברחבי הארץ ממשיכים לדווח על מקרי אלימות שאינם מטופלים כראוי, ובהיעדר נתונים רשמיים ומעקב שיטתי, קשה לדעת מה באמת קורה בשטח מעבר לעדויות הבודדות שמגיעות לפומבי.