גרמניה: הימין הקיצוני בדרך לניצחון היסטורי

שבעים ושבע שנה. כל כך הרבה זמן עברה גרמניה בלי שמפלגת ימין קיצוני תשלוט במדינה שלה. ביום ראשון הקרוב, זה עלול להשתנות. במדינת סקסוניה-אנהלט, במזרח המדינה, עומדת מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" להכות שיא היסטורי מזעזע: לפי הסקרים העדכניים ביותר, היא מקבלת 41.8 אחוז מהקולות. אם התחזית תתממש, מדובר בהכפלה מוחלטת של הכוח שהיה לה בבחירות הקודמות.

המספר הזה לא רק מפחיד, הוא מספיק כדי להעמיד את המפלגה בפני אפשרות ריאלית להקים קואליציה בכוחות עצמה. אם זה יקרה, "אלטרנטיבה לגרמניה" תהפוך למפלגת הימין הקיצוני הראשונה ששולטת במדינה גרמנית מאז נפילת המשטר הנאצי.

מי שמכיר את המפלגה יודע שמדובר בהרבה יותר מסתם מפלגה שמרנית. השב"כ הגרמני הגדיר אותה בעבר כסכנה של ממש לדמוקרטיה ולחוקה הגרמנית. מדובר במפלגה גזענית, פרו-רוסית ועוינת למהגרים, שנהנית מתמיכה רחבה בקרב חוגי ניאו-נאצים. חלק מבכיריה, בגלוי, קוראים למחוק את תרבות הזיכרון של השואה מהשיח הציבורי בגרמניה.

מי מצביע בעד מפלגה כזו? התשובה שמנסים לתת לעצמם הגרמנים היא נוחה: מזרח-גרמנים, שונאי ממסד, שונאי איחוד אירופי ומהגרים. הסבר שנשמע מרגיע, עד שמסתכלים על שאר גרמניה. ובעיקר על ברלין.

בבירה הרב-תרבותית והליברלית, שבה ייערכו בחירות ב-20 בספטמבר, התמונה מסובכת עוד יותר. מפלגת השמאל הקיצוני "לינקה" מובילה את הסקרים עם קפיצה של שמונה אחוזים ל-20.7 אחוז. מיד אחריה, עם אותה קפיצה בדיוק, "אלטרנטיבה לגרמניה" במקום השלישי, עם 17.7 אחוז. יחד, 38.4 אחוז מתושבי ברלין הליברלית מתכננים להצביע למפלגת קיצון. אחת מימין קיצוני, אחת משמאל קיצוני.

ולא מדובר בשמאל תמים. בסוף השבוע שעבר נערך כנס בחירות של "לינקה" בברלין בהשתתפות כאלף חברים ותומכים. הכנס הסתיים בשירה ובריקודים עם זמר אורח, שהוביל את הקהל בקריאות "אינתיפאדה" ו"מוות לצה"ל". חלקים מהמפלגה כרתו ברית עם האיסלאם הקיצוני, ואנטישמיות שם מתבטאת בלי שום בושה.

גרמניה אוהבת לספר לעצמה סיפור יפה: שהיא למדה מהעבר, שהיא בנתה מחדש כלכלה חזקה, שהיא הפכה לחוד החנית העולמי בזכויות אדם ובמאבק במשבר האקלים. אלא שהחלום הזה נסדק. הכלכלה צולעת, הפילוג בין מזרח למערב ניכר, ומערכות שהיו פעם לתפארת אירופה כמעט לא מתפקדות.

מי שרוצה לאתר את נקודת השבר יכול לחזור לשנת 2015, לתחילת משבר המהגרים. מאז קרו הרבה דברים: מגפת הקורונה, מלחמות, משבר אנרגיה ומשבר כלכלי. אבל שם, בדיוק שם, "אלטרנטיבה לגרמניה" התחילה להרים ראש. המפלגה לא נולדה קיצונית. היא עברה תהליך רדיקליזציה בעשור האחרון, בזמן שהמרכז-שמאל הדמוקרטי-אקדמאי בגרמניה סירב לדבר על מה שמטריד את הציבור.

הגירה? לא נדונה. סגירת כורים גרעיניים אזרחיים? לא מדוברת. עלייתו של ימין קיצוני? אסור בכלל להזכיר. גורמים בשמאל הגרמני דורשים כעת לפסול את המפלגה על הסף, מהלך שמבקריו מכנים פשיסטי בעצמו: אפשר למחוק סמל, אבל אי אפשר למחוק עובדה. שליש מהתושבים תומך במפלגה הזו.

ביום ראשון בסקסוניה-אנהלט, אולי מגיע רגע האמת של הדמוקרטיה הגרמנית. גרמניה עוברת כבר תקופה ארוכה מבחירות לבחירות כשהיא מחזיקה אצבעות שהימין הקיצוני לא יתחזק עוד. אבל אם התוצאה ביום ראשון תחזור על עצמה גם בברלין בעוד כמה שבועות, המדינה שהתגאתה בכך שלמדה מהעבר תצטרך להחליט אחת ולתמיד מה היא באמת למדה.