העליון: לנציב שירות המדינה אין סמכות לחסום פיטורי בכיר

בית המשפט העליון קבע היום כי לנציב שירות המדינה אין סמכות לדחות על הסף בקשת שר לפטר נושא משרה בכיר, מבלי לכנס את ועדת המינויים שתדון בעניין. פסק הדין ניתן בהרכב מורחב של חמישה שופטים, בדיון נוסף שנערך בעקבות המחלוקת סביב ניסיונו של שר הכלכלה ניר ברקת להדיח את הממונה על התחרות, מיכל כהן.

לצד הקביעה העקרונית, הבהיר בית המשפט כי לנציב בכל זאת יש כלי משפטי חלופי. במקרים שבהם בקשת השר אינה מגלה עילה ולו לכאורית, או כשנפל בה פגם מינהלי מובהק, רשאי הנציב לכנס את הוועדה כדי שזו תדון בבקשה בהליך מקוצר וללא שמיעת הצדדים בעל פה, כעין "דחייה על הסף". כלומר, הוועדה חייבת להתכנס, אך היא יכולה לדחות את הבקשה במהירות אם מדובר בבקשת סרק.

הפרשה החלה עוד בתחילת 2024, כאשר ברקת פנה לנציב שירות המדינה בבקשה לכנס את ועדת המינויים כדי לבחון את הפסקת כהונתה של כהן, שמונתה ב-2022 לתפקיד לתקופה של שש שנים. השר טען ל"משבר אמון חריף ומתמשך" מולה. הנציב דאז, דניאל הרשקוביץ, דחה את הבקשה בהתאם לעמדת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, בקובעו כי אין תשתית עובדתית לכאורית לבקשה.

כנגד ההחלטה הוגשה עתירה, ובפסק דין ראשון קבעו השופטים יוסף אלרון ואלכס שטיין, בדעת רוב מול השופט חאלד כבוב, כי לנציב לבדו אין סמכות לסרב לכנס את הוועדה. בעקבות זאת התקבלה בקשה לדיון נוסף, וההליך הועבר להכרעת הרכב מורחב שכלל את נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, המשנה לנשיא נעם סולברג, והשופטים דפנה ברק-ארז, אלכס שטיין וחאלד כבוב.

בחוות הדעת המרכזית שכתב הנשיא עמית הודגש החשש מפני שימוש לרעה בהליכי פיטורין של נושאי משרה בכירים בשירות הציבורי. עמית ציין כי יש להיזהר מ"אפקט מצנן" כלפי בכירים כמו הממונה על התחרות, המחזיקים בסמכויות אכיפה ורגולציה משמעותיות, ולכן יש להבטיח את עצמאותם ואי-תלותם הפוליטית. השופט שטיין הצטרף לעמדת הנשיא, ואילו השופטת ברק-ארז הוסיפה כי עצם ההליך מול ועדת המינויים הוא כשלעצמו חלק מהעונש עבור נושא המשרה, ולכן חשוב לאפשר דחייה מהירה של בקשות סרק.

השופט כבוב, שנותר בדעת מיעוט חלקית, סבר כי במצבים חריגים שבהם נטען לפגם היורד לשורש סמכותו של השר, על הנציב לבחון את הטענות בעצמו לפני שהוא מכריע אם לכנס את הוועדה. לגישתו, בנסיבות כאלה רשאי הנציב שלא לכנס את הוועדה כלל, כפי שאכן עשה במקרה הנדון.

המשנה לנשיא סולברג צירף לדבריו ביקורת חריגה כלפי הייעוץ המשפטי לממשלה. הוא ציין כי במשך כשלוש שנים נמנע משר הכלכלה לשמוע את המלצת ועדת המינויים ללא הצדקה בדין, ולדבריו העניין מחייב הפקת לקחים הן מצד הייעוץ המשפטי והן מצד בית המשפט עצמו, לגבי אופן ניהול הליכים דומים בעתיד. הנשיא עמית הסתייג מדברי סולברג, וטען כי לנוכח היות ההליך תקדימי, לא נפל פגם בזהירות שבה נקט הייעוץ המשפטי לממשלה.

נקודה מרכזית נוספת בפסק הדין נגעה לפרשנות עילת "משבר האמון החריף והמתמשך", שעליה נשען ברקת בבקשתו. ארבעה מתוך חמשת השופטים, עמית, ברק-ארז, שטיין וכבוב, קבעו כי טענה לקיומו של משבר אמון כזה אינה יכולה להתבסס רק על תחושה סובייקטיבית של השר. לדבריהם, יש צורך בתשתית ראייתית אובייקטיבית, מוצקה ומפורטת, שמראה כי מקור אובדן האמון הוא בשיקולים מקצועיים ולא אישיים. סולברג, לעומת זאת, נמנע מהכרעה בסוגיה זו וסבר כי אין צורך להידרש אליה.

בפועל, בעקבות פסק הדין, בקשת ברקת להדיח את כהן תוחזר לבחינת נציב שירות המדינה הנוכחי, דורון כהן, שיצטרך לפעול על פי הכללים שנקבעו בפסיקה, כולל האפשרות להעביר את הבקשה להליך מקוצר בפני הוועדה. עם זאת, נקבע כי בעת הזו קידום הליך הפסקת הכהונה כפוף למגבלות החלות בתקופת בחירות, כך שהמהלך צפוי להתעכב בפועל גם אם הנציב יחליט לפעול בהתאם לבקשת השר.