בית המשפט המחוזי מרכז בלוד גזר היום (רביעי) 13 שנות מאסר על צעיר שהורשע בהריגתה של עאישה א-ראבי, שנהרגה באוקטובר 2018 לאחר שאבן שיידה לעבר רכב משפחתה פגעה בה למוות. לצד עונש המאסר נגזרו על הנאשם מאסר על תנאי ופיצוי כספי למשפחת המנוחה בסך 258 אלף שקלים, הסכום המרבי הקבוע בחוק.
האירוע התרחש בלילה, סמוך ליישוב רחלים שבשומרון. הנאשם, שהיה אז בן 15 ו-10 חודשים בלבד, יידה אבן במשקל של כשני קילוגרמים ובאורך של כ-20 סנטימטרים לעבר כלי רכב שנשא לוחית רישוי פלסטינית. ברכב נסעו א-ראבי, בעלה ובתם בת התשע. האבן חדרה דרך השמשה הקדמית ופגעה בראשה של א-ראבי, תושבת הכפר בידיא שבשומרון, בת 47 ואם לתשעה ילדים, שמתה כתוצאה מהפגיעה.
בית המשפט קבע כי המעשה בוצע ממניע לאומני ובנסיבות של מעשה טרור. הנאשם הורשע בהריגה בנסיבות מעשה טרור, ביידוי אבן לעבר כלי תחבורה בנסיבות מחמירות ובנסיבות מעשה טרור, וכן בחבלה במזיד ברכב בנסיבות מעשה טרור. לאורך כל ההליך המשיך הנאשם להכחיש כל קשר לאירוע, אך הביע צער על תוצאותיו.
גזר הדין ניתן בהרכב בראשות השופטת מיכל ברק נבו, ולצדה השופטים מיכאל תמיר ועמית מיכלס. עם זאת, ההרשעה עצמה, שניתנה עוד במרץ השנה, התקבלה ברוב דעות בלבד. ראשת ההרכב באותו שלב, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי מרכז השופטת ליאורה ברודי, הייתה בדעת מיעוט וסברה כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק.
בגזר הדין הדגישו השופטים את חומרת המעשה. "מדובר במעשה נפשע ואכזרי", נכתב, תוך ציון העובדה שהנאשם "גדע את חייה של אישה, רעיה ואם לתשעה ילדים, חפה מכל פשע", וזאת לנגד עיני בעלה ובתה. בית המשפט הוסיף כי המניע הלאומני מוסיף חומרה משמעותית למעשה, וכי היה בו גם סיכון לפגיעה בנוסעים נוספים ברכב או לגרימת תאונה כתוצאה מאובדן שליטה של הנהג. השופטים ציינו גם כי למעשים מסוג זה יש השפעה רחבה יותר, בשל תרומתם להגברת החיכוך בין האוכלוסיות ביהודה ושומרון.
מנגד, ניתן משקל מרכזי לגילו הצעיר של הנאשם בעת ביצוע המעשה. "השיקול המרכזי לקולה" היה גילו, נקבע בפסק הדין, תוך הדגשה כי יכולתם של קטינים להפנים את מלוא המשמעות של מעשיהם שונה מזו של בגירים. בית המשפט התייחס גם לתהליך שעבר הנאשם בשבע השנים שחלפו מאז האירוע, וקבע כי הוא עשה "כברת דרך משמעותית" בהליך השיקום, הודות לטיפול שעבר, לסביבה החדשה שבה בחר לחיות ולהתבגרותו. גם שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם שונה מאוד מהנער שביצע את המעשים. בית המשפט התחשב גם בכך שעל המקרה חל נוסח החוק שקדם לרפורמה בעבירות ההמתה, שהחמירה את הענישה במקרים דומים.
בעלה של א-ראבי, שנסע עמה ברכב באותו לילה, אמר במסגרת תסקיר נפגעי העבירה כי מבחינתו "הצדק" היה שאשתו תמשיך לחיות עם משפחתה, בעוד הנאשם היה ממשיך את חייו ולומד באוניברסיטה. השופטים ציינו בגזר הדין כי "אין סכום כסף שיוכל לפצות את משפחת ראבי על אובדן חיי המנוחה", והביעו תקווה כי הפיצוי הכספי יסייע, ולו במעט, בהמשך הליך השיקום של בני המשפחה.
סנגוריו של הנאשם, עורכי הדין אריאל עטרי ועדי קידר, תקפו את ההרשעה וטענו כי הוא "הורשע במעשה שלא עשה". לדבריהם, ההרשעה התבססה על ראיית דנ"א שנמצאה על אבן מהזירה, בעוד מומחים שהעידו במשפט הציגו עמדה אחרת. הם הדגישו את דעת המיעוט של השופטת ברודי וטענו כי קיים סיכוי גבוה שבית המשפט העליון יהפוך את ההרשעה ויזכה את הנאשם באופן מוחלט. עוד נמסר מטעם ההגנה כי מנהל המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, הגיש חוות דעת שלפיה החבלות בראשה של א-ראבי אינן תואמות תרחיש של פגיעת אבן בודדת, וכי מומחי דנ"א נוספים מהארץ ומהעולם חלקו על המסקנות שעליהן התבססה ההרשעה.
משפחת הנאשם הודיעה כי תערער לבית המשפט העליון הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, יחד עם ארגון חוננו. העונש המרבי על העבירה העיקרית שבה הואשם עומד על 20 שנות מאסר. מאחר שהנאשם היה קטין בעת ביצוע המעשה, לא הותר לפרסם את שמו.
התיק צפוי להגיע כעת לערכאת הערעור בבית המשפט העליון, שם תיבחן מחדש שאלת אמינות הראיות שעליהן התבססה ההרשעה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה